גורם מרכזי נוסף הוא עקת מים: גם השקיית יתר הגורמת לרוויה וגם בצורת לסירוגין מובילים לנשירה. סלק זקוק להשקיה סדירה ויציבה – תנודות חדות בלחות הקרקע (למשל, השקיה כל יומיים ואז הפסקה של ארבעה ימים) מעוררות נשירה. בישראל, חשוב להשקות בטפטוף כל 2-3 ימים בקיץ, ולכסות את הקרקע בקומפוסט או קש לשמירה על לחות אחידה.
גם תזונה לא מאוזנת פוגעת בחנטים. עודף חנקן (דשן ירוק) מעודד צמיחת עלווה על חשבון הפרחים והפירות – ואז החנטים נושרים. לעומת זאת, מחסור באשלגן ובזרחן מחליש את הפריחה. באדמת ישראל, יש לדשן בדשן מאוזן 10-10-10 או בדשן אורגני עשיר באשלגן (למשל קומפוסט בתוספת אפר עץ) בתחילת הפריחה, ולהימנע מדישון חנקני בשלב זה.
לבסוף, בעיות האבקה: סלק מואבק ברוח, ולכן צפיפות יתר או שתילה במקום סגור מדי מפריעים למעבר האבקה. באקלים הישראלי, גלי חום גם מייבשים את האבקנים. פתרון: שתלו סלק ברווח של 15-20 ס"מ בין צמחים, ובחרו זנים עמידים לחום כמו 'דטרויט דארק רד'. בימים חמים במיוחד, הצללו קלות עם רשת צל 30% בשעות הצהריים.