בעיית האבקה היא גורם מרכזי נוסף. חסה ערבית מאביקה את עצמה, אך בתנאי חום ולחות גבוהים, האבקה עלולה להיכשל. בישראל, בחודשים מאי-יוני, ימי השרב גורמים להתייבשות האבקנים ולנשירת פרחים. כדי לשפר האבקה, כדאי לשתול זנים עמידים לחום (כמו 'אייסבארג' או 'רומאנית') ולהשתדל לשתול מוקדם יותר בעונה – ספטמבר-אוקטובר לסתיו, או פברואר-מרץ לאביב. גם ריסוס עדין במים על הפרחים בבוקר יכול לסייע בהצמדת האבקה.
דישון לא מאוזן – בעיקר עודף חנקן – גורם לצמיחת עלווה מואצת על חשבון הפריחה והפרי. חסה ערבית זקופה לדשן מאוזן עם דגש על זרחן ואשלגן בתקופת הפריחה. בישראל, מומלץ לדשן בדשן אורגני עשיר בקומפוסט (5-10 ס"מ קומפוסט מעורב באדמה לפני השתילה) ולהוסיף דשן נוזלי דל חנקן (כמו 0-10-10) כל שבועיים מתחילת הפריחה. הימנע מדישון חנקני בשפע, במיוחד בחודשים החמים.
תנודות טמפרטורה קיצוניות – כגון ימים חמים מאוד ולילות קרירים – מכניסות את הצמח למצב עקה ומעודדות נשירה. בישראל, באביב ובסתיו, הפרש הטמפרטורות בין יום ללילה יכול להגיע ל-15 מעלות. כדי למתן את ההשפעה, ניתן להשתמש בצללית זמנית (רשת 30%) בשעות הצהריים החמות, או לשתול במקום מוגן מרוח. כמו כן, חיפוי הקרקע בקש או קומפוסט מסייע בייצוב טמפרטורת הקרקע ובשמירת לחות.