חסה ערבית (Lactuca sativa var. crispa) היא צמח רגיש להשקיה, ובמיוחד באקלים הישראלי החם. ההבדל בין עודף מים לחוסר מים מתחיל בעלים: בעודף השקיה העלים נראים נפולים, רכים ולעיתים מצהיבים מהחלק התחתון, ואילו בחוסר מים העלים קמלים, מאבדים מברקם ומתכרבלים קלות פנימה. במגע, עלה מעודף מים מרגיש רטוב ורך, בעוד עלה מיובש יבש ופריך בקצוות.
סימן מובהק נוסף הוא במצע: חסה מושקית יתר תהיה באדמה בוצית ולחה גם בעומק 5 עד 7 ס"מ, עם ריח חמוץ או עובש על פני הקרקע. לעומת זאת, חסה חסרת מים תהיה באדמה יבשה ואבקתית, לעיתים סדוקה. כדאי לבדוק את המצע בעזרת אצבע או מקל עץ: אם האדמה רטובה בעומק 3 עד 4 ס"מ, די בהשקיה; אם יבשה לגמרי, יש להשקות מיד.
השורשים הם האינדיקטור הסופי: במחסור במים השורשים נראים דקים, יבשים וחומים, ואילו בעודף מים השורשים נרקבים, נעשים רזים, רכים וכהים, לעיתים עם ריח רע. כדי להציל צמח מושקה-יתר, יש להפסיק מיד את ההשקיה, להעביר את הצמח למקום מוצל ומאוורר, ואם הוא בעציץ, להוציאו מהמצע הרטוב, לחתוך שורשים רקובים ולשתול מחדש במצע יבש ומנוקז היטב. להחייאת צמח מיובש יש להשקות בהדרגה במים פושרים, להצליל זמנית ולרסס עלים במים בבוקר ובערב.
זכרו: חסה ערבית זקוקה להשקיה סדירה אך לא עומדת. בסתיו ובאביב בישראל, השקיה פעם ביומיים-שלושה מספיקה בדרך כלל, תלוי במצע ובמיקום. עדיף להשקות בבוקר כדי לאפשר לעלים להתייבש ולמנוע מחלות פטרייתיות. אם יש ספק, תנו לצמח להתייבש מעט בין השקיה, חסה סובלת בצורת קלה טוב יותר מריקבון שורשים.
