הלפת (Brassica rapa) היא ירק שורש הגדל היטב בחורף הישראלי, ומגיבה יפה לדישון מאוזן ועשיר באשלגן וזרחן. הדשן המומלץ ביותר לגידול ביתי הוא קומפוסט אורגני או זבל עוף מפורק היטב, המוטמע באדמה כשבועיים לפני הזריעה. לחלופין, אפשר להשתמש בדשן שחרור איטי ייעודי לירקות שורש, בעל יחס NPK של 5 עד 10 עד 10. העיקר: להימנע מדשן עשיר בחנקן (כמו דשן דשא), שעלול לגרום לעלווה שופעת על חשבון השורש.
מיד לאחר הזריעה (אוקטובר-נובמבר), אין צורך בדישון נוסף. ההאכלה העיקרית מתחילה כחודש אחרי הנבטה, כשהצמחים בגובה 10 עד 15 ס"מ. זה הזמן ליישם דשן נוזלי אורגני (למשל, דשן אצות או חומצה הומית) בריכוז חצי מהמומלץ על התווית, אחת לשבועיים. חשוב להשקות היטב לפני ואחרי הדישון כדי למנוע שריפת שורשים.
באמצע העונה (דצמבר-ינואר), כשהלפתות מתחילות להתעבות, יש לעבור לדשן עשיר יותר באשלגן, אפשר לפזר אבקת אצות קלפ או דשן נוזלי 0 עד 10 עד 10 אחת לשבועיים. הימנע מעודף דשן: דישון יתר יגרום ל"רגליים" (שורשים מפוצלים) ולטעם מר. אם העלים ירוקים כהים וגדולים מדי, הפסק דישון לאלתר.
לקראת סוף העונה (פברואר), כחודש לפני הקטיף, הפסק כל דישון. השקיה סדירה תספיק. לפת הגדלה בעציצים זקוקה לדישון תכוף יותר, אחת לשבוע בדשן נוזלי מדולל לאור השטיפה מהמצע. זכור: לפת אוהבת אדמה פורייה אך לא מופרית יתר על המידה. גישה שמרנית תניב לפתות מתוקות ופריכות.
