כשאתה מגדל לפת בסתיו ובחורף, ההשקיה צריכה להיות מאוזנת. עודף מים וחוסר מים נותנים סימנים דומים לעיתים, אבל יש כמה הבדלים קריטיים שיעזרו לך לאבחן נכון. נתחיל מהעלים: בעודף השקיה העלים נראים נפולים, צהובים ולעיתים רטובים למגע, בעוד שבחוסר מים העלים נובלים, מתקמטים וצבעם הופך לירוק כהה עמום. סימן מובהק נוסף הוא האדמה: אם היא רטובה ודביקה, כנראה השקית יותר מדי; אם היא יבשה ואבקתית, חסר מים.
גם השורש (הלפת עצמה) מספק רמזים. בעודף מים, הלפת עלולה להיסדק או להרקב מבפנים, ולעיתים תראה כתמים חומים ורכים. בחוסר מים, הלפת תהיה קטנה, סיבית וקשיחה, עם קליפה מקומטת. אם תשלוף לפת ותחתוך אותה, ריקבון מעיד על עודף מים, בעוד שמרקם יבש וסיבי מעיד על חוסר.
כדי להציל צמח מושקה-יתר, הפסק מיד להשקות ואפשר לאדמה להתייבש לחלוטין. אם הצמח בעציץ, העבר אותו לעציץ עם ניקוז טוב יותר. גזור עלים רקובים כדי למנוע התפשטות מחלות. לעומת זאת, להחייאת צמח מיובש, השקה מיד בעדינות עד שהאדמה לחה אבל לא רטובה, וחזור על ההשקיה לפי הצורך. הוסף שכבה דקה של קומפוסט סביב הצמח כדי לשמור על לחות.
זכור: לפת זקועה בסתיו זקוקה להשקיה בינונית, בערך 2 עד 3 ס"מ מים בשבוע, תלוי בגשם. בדוק תמיד את האדמה בעומק 5 ס"מ לפני השקיה. אם היא לחה, דלג. עם האבחנה הנכונה, תוכל להציל את היבול שלך.
