גורם שני הוא בעיות האבקה. הלפת היא צמח מואבק רוח וחרקים, אבל בימים קרירים, גשומים או סוערים במיוחד, פעילות הדבורים פוחתת והאבקה נכשלת. פרחים שלא הופרו נושרים תוך ימים. כדי לעזור, שתלו לצד הלפת צמחים מושכי מאביקים כמו בזיליקום, כוסברה או פרחי בר. אפשר גם להאביק ידנית בעזרת מברשת רכה – העבירו אבקה מפרח לפרח בשעות הבוקר המוקדמות.
עודף דשן חנקני הוא אויב שקט. דשן עשיר בחנקן (כמו אוריאה או זבל טרי) מעודד צמיחת עלווה מרשימה על חשבון הפריחה והפרי. בשלב הפריחה, הפסיקו דישון חנקני ועברו לדשן עשיר בזרחן ואשלגן – כמו דשן 5-10-10 או תה קומפוסט מדולל. גם מחסור בבורון עלול לגרום לנשירת פרחים; ריסוס עלים בתמיסת בורון (לפי הוראות היצרן) פעם אחת בתחילת הפריחה יכול לעזור.
תנודות טמפרטורה קיצוניות – למשל לילה קר (מתחת ל-10 מעלות) ואחריו יום חם (מעל 30) – גורמות לסטרס הורמונלי שגורם לנשירה. באקלים הישראלי, זה נפוץ בחודשי המעבר (אפריל, אוקטובר). הגנה על הצמחים באמצעות רשת צל 30% בימים חמים, או כיסוי יריעת פלסטיק בלילות קרים, יכולה לייצב את הסביבה. אם הבעיה חוזרת, נסו לזרוע זנים עמידים יותר לחום כמו 'טוקיו טופ' או 'פורפל טופ'.