עודף חנקן הוא סיבה נפוצה: דשן עשיר בחנקן (כמו זבל עוף טרי) מעודד צמיחת עלווה על חשבון השורש. השתמש בדשן מאוזן (NPK 5-10-10) או דשן זרחני-אשלגני בתחילת ההתפתחות. כמו כן, לפת זקוקה לשמש מלאה – לפחות 6 שעות ביום. חוסר אור מחליש את הצמח ומונע אגירת סוכרים בשורש.
האבקה אינה רלוונטית ללפת: היא צמח דו-שנתי שמייצר פרחים וזרעים רק בשנה השנייה, אך אנו אוכלים את השורש בשנה הראשונה. אם הצמח פורח מוקדם (הרצה), זה סימן ללחץ – חום, בצורת או שתילה מאוחרת. בישראל, שתול לפת מספטמבר עד נובמבר לקציר חורפי. טמפרטורות מעל 25°C בלילה גורמות להרצה.
גיזום אינו נדרש ללפת. הסרת עלים תפחית את יכולת הפוטוסינתזה ותחליש את הצמח. השאר את העלים להזין את השורש. השקה באופן סדיר – 2–3 פעמים בשבוע, שמירה על לחות אחידה אך לא רטיבות. מרווח שתילה של 10–15 ס"מ בין צמחים מאפשר לשורש להתפתח. דלל שתילים צפופים בשלב 4 עלים אמיתיים.