הריבוי הנפוץ והיעיל ביותר של לפת הוא באמצעות זרעים. זורעים ישירות בערוגה או בעציץ עמוק (30 ס"מ לפחות) בין ספטמבר לנובמבר, כשטמפרטורת הקרקע מתחת ל-25 מעלות. מכסים את הזרעים בשכבת אדמה דקה (1 עד 2 ס"מ) ומשקים בעדינות. הנביטה מתרחשת תוך 4 עד 7 ימים, עם אחוזי הצלחה גבוהים של 85 עד 95% בזרעים טריים.
אפשר גם להרבות לפת על ידי חלוקת שורשים, אך שיטה זו פחות נפוצה. חופרים צמח בוגר בסוף החורף (פברואר-מרץ) ומפרידים את הפקעות בזהירות. שותלים כל חלק בנפרד באדמה מנוקזת היטב. אחוזי ההצלחה נעים סביב 60 עד 70%, והצמחים החדשים יתפתחו לאט יותר מאלו שגדלו מזרעים.
ייחורי עלים אינם שיטה מומלצת ללפת, שכן הצמח מייצר פקעת שורש ואינו מתרבה בקלות מייחורים. אם בכל זאת רוצים לנסות, קחו עלה עם חלק מהפטוטרת והשרישו במים או במצע לח. ההצלחה נמוכה (20 עד 30%) והפקעת שתיווצר תהיה קטנה. עדיף להיצמד לזריעה ישירה.
לאחר הזריעה, שמרו על לחות אחידה אך לא רטובה. דללו שתילים למרחק של 10 עד 15 ס"מ זה מזה כשהם בגובה 5 ס"מ. הלפת גדלה היטב בטמפרטורות קרירות (10 עד 20 מעלות) ודורשת שמש מלאה או צל חלקי. הקטיף מתחיל כעבור 60 עד 80 יום, כשהפקעת מגיעה לקוטר 5 עד 10 ס"מ. גידול בסתיו-חורף מבטיח פקעות מתוקות ופריכות.
