סיבה נפוצה נוספת היא בעיית האבקה. שום מתרבה בעיקר דרך פקעות, אבל זנים מסוימים מפתחים פרחים שזקוקים להאבקה. אם אין די מאביקים (דבורים, פרפרים) בסביבה — או שהרוח אינה מספיקה — הפרחים נושרים מבלי להחנט. בגינה עירונית או במרפסת, כדאי לשתול לצד השום פרחים מושכי מאביקים כמו לבנדר, קורנית או בוראג'ו. אם הגינה שלך סגורה, תוכל להאביק ידנית בעזרת מברשת רכה.
גם עודף או חוסר דישון עלולים לגרום לנשירה. יותר מדי חנקן (דשן ירוק) מעודד צמיחת עלווה על חשבון פירות, והצמח משיר פרחים כדי לחסוך אנרגיה. לעומת זאת, מחסור באשלגן ובזרחן מחליש את הפריחה. באדמה הישראלית, הדשן המומלץ לשום הוא דשן אורגני מאוזן (5-5-5 NPK) פעם בחודש מהנביטה ועד הפריחה. הפסקת הדישון חודש לפני הקטיף מונעת נשירה מאוחרת.
לבסוף, תנודות טמפרטורה קיצוניות — כמו לילות קרים אחרי ימים חמים — משבשות את חלוקת הסוכרים בצמח ומעוררות נשירה. כדי להגן על השום, שתול אותו בערוגה מוגבהת ומכוסה ברשת צל 30% בימים חמים במיוחד. אם כבר החלה נשירה, קצור מיד את הראשים שנשארו — הם עדיין אכילים, גם אם קטנים. בפעם הבאה, בחר זנים מותאמים לאקלים ישראל כמו 'שום לבן מצרי' או 'שום שחור'.