תירס מתוק (Zea mays convar. saccharata) הוא צמח חד־שנתי קיצי הזקוק לשמש מלאה, לפחות 8 שעות ישירות ביום. מיקום מושלם הוא ערוגה מוגבהת או שטח פתוח בגינה, עם מרחק של 25 עד 30 ס”מ בין צמחים ו־70 ס”מ בין שורות. שתילה ברוחב 4 שורות לפחות מבטיחה האבקה טובה ומניבה קלחים מלאים.
השקיה סדירה ועמוקה היא סוד ההצלחה. השקו 2 עד 3 פעמים בשבוע בעומק 30 ס”מ, ובגלי חום (יוני עד אוגוסט) הגדילו ליום־יומיים. האדמה צריכה להיות לחה אך לא רטובה, בדקו עם האצבע: אם יבשה בעומק 5 ס”מ, הגיע הזמן להשקות. חיפוי קש סביב הבסיס שומר על הלחות ומדכא עשבים.
האדמה האידיאלית היא חרסית־חולית מנוקזת ועשירה בחומר אורגני. לפני הזריעה (מרץ עד אפריל) עבדו קומפוסט או זבל אורגני. דשן חנקני (כמו דשן 20‑20‑20) ניתן פעם בשבועיים מהנבטה ועד הופעת המשי (יוני). הפסיקו דישון חנקני כשהמשי משחים, אחרת הקלחים יהיו פחות מתוקים.
מזיקים נפוצים: כנימות, תריפסים והזחל האפור. ריססו שמן נים או סבון רך על נגיעות קלות; במקרה חמור הפנו להדברה מותווית. מחלות כמו חלדת התירס מופיעות בלחות גבוהה, הקפידו על ריווח ואוורור. לקטוף את הקלחים כשהמשי חום יבש והגרגרים מניבים נוזל חלבי בלחיצת ציפורן, בדרך כלל 20 עד 25 ימים אחרי הופעת המשי.
