כדי להבדיל בין עודף השקיה לחוסר מים בתירס מתוק, התחל בבחינת העלים. בעודף השקיה העלים התחתונים מצהיבים בהדרגה, לעיתים עם כתמים חומים רטובים, והעלים העליונים נראים רפויים אך ירוקים כהים. לעומת זאת, בחוסר מים העלים מתקמטים, מתגלגלים לאורכם (כדי להקטין שטח אידוי), ומשנים צבע לאפור-ירוק עמום; הקצוות והחודים מתייבשים תחילה.
בדוק גם את מצע הגידול. באדמה רוויה מים תרגיש לחות מתמדת, ריח חמצמץ (מחוסר חמצן), ולעיתים טחב ירוק על פני השטח. באדמה יבשה המצע יהיה פריך, מתפורר, וצבעו בהיר יותר. הכנס אצבע לעומק 5 עד 10 ס"מ: אם לחה מדי, חכה עם ההשקיה; אם יבשה לגמרי, השקה מיד.
הצלת צמח מושקה-יתר: הפסק מיד השקיה, ובמידת האפשר העלה את העציץ או שפר את ניקוז הערוגה. חורר בעדינות את האדמה בעזרת מקל לאוורור, ואם הנרקב חמור, חפור את הצמח, גזום שורשים רקובים (כהים ורכים), שתל מחדש במצע יבש ורפוי, והשקה רק לאחר 3 עד 4 ימים במשורה. החייאת צמח מיובש: השקה לאט ובכמות מספקת, רצוי בבוקר, כך שהמים יחדרו לעומק. הוסף שכבה של קומפוסט או חיפוי אורגני מסביב לבסיס כדי לשמור על לחות. אם הצמח כמעט קרס, גזום עלים יבשים לחלוטין כדי להקל על ההתאוששות.
זכור: תירס מתוק זקוק להשקיה סדירה ועקבית, בעיקר בתקופת ההאבקה והמילוי (יוני-יולי בישראל). השקה פעם ב-2 עד 3 ימים בקיץ, ובחום קיצוני אולי כל יום, אבל תמיד בדוק את המצע לפני. עדיף להשקות פחות אבל לעומק, מאשר קצת כל יום. שימוש בחיישן לחות פשוט יכול לחסוך ניחושים מיותרים.
