הצהבת עלים בתירס מתוק (Zea mays convar. saccharata) בגינה הישראלית היא תופעה שכיחה, במיוחד באביב ובקיץ. הסיבה השכיחה ביותר היא חוסר איזון בהשקיה: גם עודף מים וגם מחסור בהם גורמים לעלים להצהיב. עודף מים מוביל לחנק שורשים, ריקבון וכתמים צהובים-חומים, בעוד שחוסר מים מתבטא בעלים תחתונים מצהיבים שמתייבשים מהקצוות. בדוק את לחות הקרקע בעומק 5 עד 10 ס"מ: אם רטובה מדי, הפסק השקיה עד לייבוש; אם יבשה, הגדל תדירות ל-2 עד 3 פעמים בשבוע בקיץ.
סיבה נפוצה שנייה היא מחסור בחנקן. תירס מתוק הוא צמח זולל חנקן, ועלים תחתונים שמצהיבים מהקצה פנימה מעידים על חוסר. פתרון: דישון חנקני מאוזן, למשל דשן 20 עד 20 עד 20 מדולל לפי הוראות היצרן, כל 10 עד 14 ימים מתחילת הצמיחה ועד להבשלת הקלחים. הימנע מדישון יתר שגורם לכוויות שורשים. לחלופין, השתמש בקומפוסט עשיר או בתה קומפוסט.
בעיית ניקוז היא גורם קריטי נוסף. תירס מתוק זקוק לאדמה מנוקזת היטב; קרקע כבדה או עציץ ללא חורי ניקוז גורמים למים עומדים ולהצהבה. פתרון: ודא שהעציץ בעל חורי ניקוז, הוסף פרליט או חול גס לאדמה, והשקה רק כשהשכבה העליונה יבשה. בגינה, שפר ניקוז על ידי העלאת הערוגה או הוספת חומר אורגני.
לבסוף, חוסר אור עלול לגרום להצהבה כללית. תירס מתוק דורש שמש מלאה, לפחות 6 עד 8 שעות ביום. אם הצמח מוצל, העלים יהפכו לירוקים-צהובים חיוורים. העבר את העציץ למקום שטוף שמש או גזום צמחייה מסביב. אם כל התנאים תקינים וההצהבה נמשכת, ייתכן מחלה פטרייתית (כמו ריקבון שורש), במקרה זה, הסר צמחים נגועים והשתמש בקוטל פטריות אורגני לפי הוראות התווית.
