כדי להבחין בין עודף השקיה לחוסר מים בזית, התחילו בעלים: בעודף מים העלים נובלים, מצהיבים ולעיתים נושרים כשהם עדיין רכים וירוקים, ואילו בחוסר מים העלים נובלים, מתקמטים, מאבדים מברקם ומשחימים בקצוות. ההבדל המכריע הוא במגע – עלים רפויים וגמישים מעידים על עודף מים, בעוד שעלים יבשים ושבירים מעידים על חוסר מים.
בדקו את המצע: חפרו בעדינות בעומק 10–15 ס"מ. אם האדמה רטובה ודביקה, ויש ריח חמצמץ או עובש – כנראה שהשקיתם יותר מדי. אם האדמה יבשה ואבקתית, והשורשים נראים יבשים ושבירים – חסר מים. שימו לב: זית סובל בצורת טוב יותר מהצפה, ולכן עדיף לטעות לכיוון היובש.
בחנו את השורשים: חשפו שורש ראשי אחד או שניים. בעודף מים השורשים כהים, רכים, חלקלקים ויש ריח רקב – סימן לריקבון שורשים. בחוסר מים השורשים יבשים, שבירים, בצבע חום-אפור, אך אינם רכים. זית עם ריקבון שורשים נמצא בסכנת חיים מיידית, בעוד שזית מיובש ניתן להחיות בקלות יחסית.
הצלת עץ זית מושקה-יתר: הפסיקו להשקות מיד, חשפו את השורשים לאוויר, גזמו שורשים רקובים (עד רקמה בריאה) והעבירו את העץ לאדמה מנוקזת היטב (תוספת חצץ או פרלייט). החייאת עץ מיובש: השקו לאט ובכמות קטנה (5–10 ליטר לעץ בוגר כל 3–4 ימים), כסו את הקרקע בחיפוי (קש, שבבי עץ) והצללו זמנית בשעות החמות. בשני המקרים, צמצמו את העלווה בכ-30% כדי להפחית את העומס על השורשים.
