עץ התפוח, על זניו הרבים, רגיש למאזן המים. עודף השקיה גורם לריקבון שורשים בעוד שחוסר מים מייבש את העץ. ההבדל בין שני המצבים מתחיל בעלים: בעודף מים העלים נובלים, מצהיבים ונושרים, ולעיתים מופיעות שלפוחיות מימיות על פני העלה. לעומת זאת, בחוסר מים העלים נובלים, מתקמטים ומתייבשים מהקצוות פנימה, לעיתים עם גוון חום-צהבהב. גש לעץ בשעות הבוקר המוקדמות או הערב, ותחוש בהבדל.
הבדל מכריע נוסף הוא במצע: תקע אצבע לעומק 10 עד 15 ס"מ באזור השורשים. בקרקע רטובה מדי תרגיש לחות עומדת וריח חמוץ של ריקבון. בקרקע יבשה תרגיש אבק יבש, והאדמה תתפורר בלי להתלכד. בעץ מושקה יתר על המידה, השורשים יהיו כהים, רזים ורכים, ולעיתים ייפרדו בקלות מהקליפה. בעץ מיובש, השורשים יהיו יבשים ושבירים, והקליפה תתקמט.
כדי להציל עץ מושקה יתר, הפסק מיד את ההשקיה. אפשר לשפר את הניקוז על ידי הוספת חול גס או פרלייט סביב הגזע, או להעלות את העץ על תלולית קלה. אם העץ בעציץ, הוצא אותו מהעציץ, גזום שורשים רקובים (כהים ורכים) והעבר לעציץ חדש עם ניקוז טוב. אל תדשן עד שהעץ מתאושש. לעומת זאת, עץ מיובש יש להשקות בהדרגה: התחל בחצי מכמות המים הרגילה, המתן שעה, והמשך להשקות לאט עד שהמים מחלחלים לעומק. חזור על ההשקיה כל 2 עד 3 ימים בשבוע הראשון, ואז חזור לשגרה. הוסף שכבה של 5 ס"מ קומפוסט או חיפוי אורגני סביב הגזע (לא נוגע בגזע) כדי לשמור על לחות.
זכרו: עץ תפוח בישראל זקוק להשקיה עמוקה אחת לשבוע בקיץ (כ-40 עד 60 ליטר לעץ בוגר, תלוי בגודל), ופעם בשבועיים-שלושה בחורף. עצים צעירים זקוקים להשקיה תכופה יותר. תמיד בדקו את המצע לפני השקיה. שימו לב: רוב עצי התפוח אינם רעילים לחיות מחמד, אך גלעינים וזרעים מכילים ציאניד בכמות קטנה. עדיף להרחיק עלים ופירות שנשרו מכלבים וחתולים.
