דובדבן (Prunus avium) הוא עץ נשיר רגיש להשקיית יתר, במיוחד באקלים הישראלי החם. ההבדל הראשון בין עודף מים לחוסר מים ניכר במרקם העלים: בעוד שבצורת גורמת לעלים נבולים, צנוחים ומקומטים, השקיית יתר מביאה לעלים צהובים, רכים ונושרים, לעיתים עם כתמים חומים בשוליים. בדוק גם את הגזע: בצמא הוא נותר יציב, בעוד בריקבון שורשים הגזע עלול להתרכך או להירקב ליד הקרקע.
בחנו את המצע: חפור בעדינות לעומק 10 עד 15 ס”מ ליד העץ. באדמה יבשה תרגיש אבק יבש והעץ יתקשה לשלוף מים; באדמה רוויה תריח ריח חמצמץ של רקבון, והשורשים יהיו חומים, רזים ושבירים (שורשים בריאים הם לבנים וגמישים). דובדבן זקוק לניקוז מעולה, מים עומדים הם גזר דין מוות. בישראל, השקיית יתר נפוצה באביב ובסתיו כשהגשם מצטרף להשקיה ידנית.
כדי להציל עץ מושקה-יתר: הפסק מיד להשקות, הסר שכבת מאלץ (חיפוי) מהגזע, ואוורר את הקרקע על ידי דקירות קלילות במזלג גינה מסביב לגזע. אם הריקבון חמור, חפור את העץ, גזום שורשים רקובים, העבר לעציץ חדש עם ניקוז משופר, והשקה רק לאחר שבוע. להחייאת עץ מיובש: השקה לאט ובשפע, 20 עד 30 ליטר מים (תלוי בגודל העץ) פעם בשלושה ימים, הוסף שכבה עבה של קומפוסט (5 ס”מ) לשמירת לחות, והצל על הגזע בקיץ.
זכור: דובדבן דורש קור חורף (מעל 800 שעות קור מתחת ל-7°C) כדי לחנוט פרי, ולכן בישראל הוא גדל בעיקר ברמות ובצפון. בקיץ, השקה פעם בשבוע (עד 40 ליטר לעץ בוגר) ובחורף, רק בהיעדר גשם. השתמש תמיד במד לחות קרקע או במבחן האצבע: הכנס אצבע לעומק 5 ס”מ, אם לחה, דלג על ההשקיה. מניעת טעויות השקיה תחסוך לך כאב ראש ותשמור על הקציר המתוק.
