בעיית האבקה היא גורם מרכזי נוסף. רוב זני הדובדבן דורשים האבקה צולבת מזן אחר (למשל 'בינג' עם 'לאפינס'). ללא עץ מאביק מתאים, הפרחים לא מופרים ונושרים תוך שבועות. גם מחסור בדבורים בתקופת הפריחה (פברואר–מרץ) פוגע בהאבקה. מה לעשות? נטעו לפחות שני זנים תואמים במרחק של עד 15 מטר, ושתלו פרחים מושכי דבורים כמו לבנדר או קלנדולה בקרבת העץ. הימנעו מריסוס קוטלי חרקים בתקופת הפריחה.
חוסר איזון תזונתי – בעיקר עודף חנקן או מחסור באשלגן – מחליש את אחיזת הפרי. דישון חנקני כבד באביב מעודד צמיחת ענפים על חשבון הפרי, וגורם לנשירה. לעומת זאת, מחסור באשלגן פוגע בהבשלת הפרי ובהתפתחות התאים. הפתרון: דשן מאוזן 10-10-10 (N-P-K) בתחילת האביב בכמות של 100 גרם לעץ צעיר ו-300 גרם לעץ בוגר, ורססו דשן עלים עשיר באשלגן (למשל אשלגן חנקתי) אחת לשבועיים מהחנטה ועד חודש לפני הקטיף.
תנודות טמפרטורה קיצוניות – כפור לילי מאוחר (מתחת ל-2°C) באפריל או מאי הורג את הפרחים והחנטים, בעוד שחום כבד (מעל 35°C) גורם לנשירה פיזיולוגית. באזורים הרריים בישראל (למשל רמת הגולן, הרי ירושלים) הכפור נפוץ יותר. הגנה: כסו את העץ בליל כפור בברזנט או הפעילו ממטרות מעל הנוף (המים קופאים ומגנים). בגלי חום – הצללה זמנית עם רשת צל 30% והשקיה מוקדמת בבוקר. זכרו: גם רוחות יבשות וחמות (חמסין) מאיצות נשירה – שתילת גדר חיה חוסמת רוח תעזור.