הסיבה השכיחה השנייה היא האבקה. רוב זני הדובדבן אינם פוריים עצמית — הם זקוקים לזן מאביק אחר באותו גן. אם יש לכם עץ בודד, או שני עצים מאותו זן, כנראה שלא תראו פרי. לדוגמה, 'בינג' מאביק היטב עם 'למברט' או 'ואן'. גם זנים מוגדרים כפוריים עצמית כמו 'לפינס' או 'סטלה' מניבים יותר עם מאביק. בישראל, האבקה טבעית מסתמכת על דבורים, ולכן כדאי לשתול פרחים מושכי דבורים בסביבה, ולהימנע מריסוסים בזמן הפריחה. אם אין מרחב, תוכלו להאביק ידנית בעזרת מברשת רכה — העבירו אבקה מפרחי זן מאביק לפרחי העץ שלכם, בבוקר יבש.
עודף דשן חנקני הוא האויב השקט של החנטה. חנקן מעודד צמיחת עלווה על חשבון פרי. אם העץ שלך ירוק כהה ומלבלב בפראות אבל לא מניב — הפסיקו לדשן בחנקן לפחות חודש לפני הפריחה. השתמשו בדשן מאוזן עם יחס NPK כמו 10-10-10 או דשן זרחני-אשלגני (למשל 0-10-10) בסוף החורף. גיזום שגוי גם פוגע: גיזום כבד בחורף מסיר ענפים בני שנה שעליהם יופיעו הפרחים בשנה הבאה. גיזום קל בקיץ לאחר הקטיף עדיף. חוסר אור הוא גורם נוסף: דובדבנים זקוקים לשמש מלאה (לפחות 6–8 שעות ביום). עץ מוצל יפרח חלש ולא יחנט. גזמו ענפים חוצים בתוך הנוף כדי להכניס אור.
לסיכום, כדי לעודד חנטה בישראל: בחרו זן מתאים לאקלים שלכם, שתלו זן מאביק נוסף, הימנעו מדישון חנקני בעיתוי הפריחה, גזמו נכון והקפידו על שמש מלאה. אם כל זה לא עוזר, ייתכן שהעץ סובל ממחסור בבורון — רססו דשן עלים עם בורון בתחילת הפריחה (קראו תמיד את התווית!). בגינות ביתיות, אל תצפו ליבול מסחרי — גם 5–10 פירות מעץ צעיר הם הצלחה. בסבלנות ובטיפול נכון, תוכלו ליהנות מהדובדבנים הראשונים שלכם תוך 3–4 שנים משתילה.