הסיבה השנייה היא האבקה. חרוב הוא עץ דו-ביתי – יש עצים זכריים (פורחים בלבד) ועצים נקביים (מניבים פרי). גם עצים נקביים זקוקים להאבקה מאבקה זכרית. בישראל, זנים נפוצים כמו 'טורקיה' או 'סנטה פה' הם הרמפרודיטיים (דו-מיניים) ומספיקים לעצמם. אבל אם העץ שלכם הוא זכר, לעולם לא ייתן פרי. הפתרון: שתלו עץ נקבה או זן דו-מיני בקרבת מקום (עד 50 מטר).
עודף חנקן הוא האויב הגדול של חנטת החרוב. דישון חנקני כבד (למשל דשן עשיר בחנקן כמו אמוניום גופרתי או זבל עופות טרי) מעודד צמיחת עלווה על חשבון פרי. בישראל, האביב הוא עונת הפריחה (מרץ-אפריל). אם דישנתם בחנקן בסוף החורף, סביר להניח שהעץ ישקיע בעלים ולא בפרי. הפתרון: הפסיקו דישון חנקני חודש לפני הפריחה, ועברו לדשן מאוזן (NPK 10-10-10) או עשיר באשלגן (K) לעידוד חנטה.
גיזום שגוי וחוסר אור פוגעים גם הם בחנטה. חרוב זקוק לשמש מלאה – לפחות 6 שעות ביום. אם העץ מוצל על ידי מבנה או עץ אחר, הוא יתקשה לחנט. גיזום כבד בחורף מסיר ענפים נושאי פרחים (שנוצרים על ענפים בני שנה). גיזום נכון: הסירו ענפים יבשים או חוצים בלבד, ודללו מעט את הצפיפות לקראת סוף החורף (פברואר) כדי לאפשר חדירת אור. לעולם אל תגזמו יותר מ-20% מהנוף בשנה.