ריבוי חרוב מזרעים הוא הדרך הנפוצה והקלה ביותר, אך דורש סבלנות. הזרעים קשים מאוד, ולכן יש לבצע חריצה (סרטיפיקציה), שיוף קל של קליפת הזרע או השרייה במים חמים (כ-80°C) למשך 12 עד 24 שעות. לאחר מכן, זרעו אותם בעומק 1 עד 2 ס”מ במצע קל ומנוקז היטב, ושמרו על לחות קבועה. העונה האידיאלית בישראל היא האביב (מרץ-אפריל). נביטה תתרחש תוך 2 עד 4 שבועות, ואחוזי הנביטה גבוהים, כ-70 עד 90%. שתיל יצליח להגיע לגודל שתילה תוך 6 עד 12 חודשים.
ייחורים מעץ חרוב בוגר הם אפשרות נוספת, אך אחוזי ההצלחה נמוכים יחסית (כ-20 עד 30%) ודורשים תנאים מבוקרים. קחו ייחור חצי-עצי באורך 15 עד 20 ס”מ מעץ בריא בחודשים נובמבר-דצמבר (תחילת החורף). הסירו עלים תחתונים, טבלו בהורמון השרשה ושתלו במצע לח (תערובת כבול ופרליט). כסו בשקית ניילון לשמירת לחות והניחו במקום מוצל. השתרשות אורכת 6 עד 8 שבועות. מומלץ להשתמש במערכת ערפל או חממת ריבוי לשיפור ההצלחה.
ריבוי על ידי הרכבה (הרכבת שפיצית או עינית) הוא השיטה המקצועית ביותר, ומשמשת בעיקר לשמירה על זנים נבחרים. השתמשו בכנות של שתילי חרוב שגודלו מזרע (גיל 1 עד 2 שנים) ובחרו בתחילת האביב (מרץ-אפריל). הרכיבו בעזרת סכין נקייה, אטמו בסרט הרכבה והמתינו לחיבור. אחוזי ההצלחה גבוהים, 80 עד 90%. זוהי השיטה המומלצת לגננים מנוסים המעוניינים בזן ספציפי.
חלוקה או שכבות אינן שיטות ריבוי מעשיות לחרוב, שכן העץ מפתח שורש ברז עמוק ואינו יוצר שלוחות בקלות. לכן, התמקדו בזרעים או בהרכבה. זכרו: חרוב הוא עץ דו-ביתי (זכר ונקבה), לכן אם אתם רוצים פירות, ודאו שאתם מגדלים עץ נקבה או מרכיבים על כנה נקבה. ריבוי בזרעים יניב צמחים לא-זהים להורה, ורק כ-50% יהיו נקבות מניבות פרי.
