החרוב (Ceratonia siliqua) הוא עץ ים-תיכוני חסכוני במים, אך גם הוא סובל כשהשקיה לא מאוזנת. הסימן הראשון להבחנה הוא מראה העלים: בעודף השקיה העלים נובלים, מצהיבים ונושרים גם כשהאדמה לחה, ולעיתים מופיעים כתמים חומים-כהים (ריקבון). לעומת זאת, בחוסר מים העלים קמלים, מתקמטים ומשנים גוון לירוק-אפרפר, והם נושרים מהענפים התחתונים כלפי מעלה.
בדיקת המצע פשוטה: חפרו בעדינות לעומק 15 עד 20 ס"מ ליד השורשים. באדמה רטובה מדי תרגישו לחות ודביקות, ולעיתים ריח חמוץ או עובש, סימן לשורשים נרקבים. באדמה יבשה מדי האדמה תהיה אבקתית ומתפוררת, והחרוב יסבול מנשירת תרמילים צעירים לפני הבשלה. בישראל, בקיץ יש להשקות עץ בוגר אחת ל-2 עד 3 שבועות בהשקיה עמוקה; אם האדמה לחה לאחר שבוע, כנראה שהשקיתם יותר מדי.
סימן נוסף הוא השורשים: חשפו שורש דק באזור הגזע. שורשים בריאים הם בצבע קרם ומוצקים. בעודף מים השורשים משחימים, רכים ודמויי רפש, ריקבון שורשים. בחוסר מים השורשים יבשים, שבירים וצבעם חום-בהיר. אם אתם רואים פטריות קטנות (קונידיות) על פני האדמה או הגזע, זה סימן בטוח לעודף השקיה.
להצלת חרוב מושקה-יתר: הפסיקו מיד להשקות, חשפו את צווארון השורש לאוויר, ואם יש ריקבון, גזמו שורשים פגועים והשתלו במצע חדש ומנוקז. להחייאת חרוב מיובש: השקו לאט ובהדרגה (לא הצפה), פעמיים בשבוע בכמות קטנה, והגדילו בהדרגה אחת לשבועיים. הוסיפו כ-10 ס"מ חיפוי אורגני (קומפוסט או קליפה) סביב הגזע כדי לשמור על לחות, אך הרחיקו אותו מהגזע עצמו.
