סיבה נפוצה נוספת היא חוסר אור. ארטישוק ירושלמי זקוק לשמש מלאה – לפחות 6-8 שעות ביום. בצל חלקי הוא יפיק עלווה ירוקה אך מעט פקעות. בארץ, שתלו אותו במקום הכי שטוף שמש שיש. כמו כן, עודף חנקן בדשן מעודד צמיחת עלווה על חשבון הפקעות. השתמשו בדשן מאוזן (כגון 10-10-10) או בדשן עשיר בזרחן ואשלגן (למשל 5-10-10) בתחילת הקיץ. הימנעו מזבל טרי או דשן חנקני כמו אוריאה.
האבקה אינה רלוונטית לפקעות – הפקעות הן אגירה של פחמימות בגבעולים תת-קרקעיים. אבל אם הצמח לא פורח כלל, ייתכן שחסרה לו תקופת קור (ורנאליזציה). בישראל, באזורים חמים כמו מישור החוף, לפעמים החורף לא מספיק קר. כדי לעודד פריחה וחנטה, שתלו פקעות בחשיפה לקור טבעי (למשל להשאיר אותן במקרר 4-6 שבועות לפני השתילה). לחלופין, בחרו זן מותאם לאקלים חם כמו 'ירושלמי' או 'עמוד השחר'.
גיזום שגוי יכול גם הוא לפגוע ביבול. ארטישוק ירושלמי צומח לגובה 2-3 מטרים. גיזום מאוחר (אחרי יולי) מסיר עלווה שמייצרת סוכרים לפקעות. גיזום קל בתחילת הקיץ (יוני) לעידוד הסתעפות – בסדר, אבל אל תקצצו יותר משליש מהגובה. בסוף הקיץ, הפסיקו לגזום לחלוטין. השקיה סדירה (כל 3-4 ימים בקיץ) ושכבת חיפוי (קש או קומפוסט) שומרות על קרקע קרירה ולחה – תנאים אידיאליים להתפתחות פקעות. בסתיו, הפחיתו השקיה כדי לאותת לצמח לאגור.