בעיית האבקה היא סיבה נפוצה נוספת. מלפפון זקוק להאבקה על ידי דבורים (או האבקה ידנית בזנים שאינם פרתנוקרפיים). כשיש מעט דבורים בגלל חום קיצוני או שימוש בחומרי הדברה, הפרחים הנקביים נושרים ללא הפריה. באקלים הישראלי, מומלץ לשתול לצד המלפפונים צמחים מושכי דבורים כמו בזיליקום, לבנדר או קוסמוס, ולהימנע מריסוס בשעות הפריחה. אם האוכלוסייה דלילה, האבק ביד: העבר אבקה מפרח זכר לפרח נקבה בעזרת מברשת רכה.
חוסר איזון תזונתי הוא עוד אשם מרכזי. דישון חנקני מוגזם (אוריאה, זבל טרי) מעודד צמיחת עלווה על חשבון פירות, וגורם לנשירת חנטים. לעומת זאת, מחסור באשלגן ובזרחן מחליש את חנטי הפרי. באדמת ישראל, דשן מאוזן 10-10-10 (NPK) כל שבועיים בחצי כוח, או דשן אורגני נוזלי כמו קומפוסט תה, מספק את המענה. הוסף אשלגן מגופרת אשלג או אפר עץ לקראת הפריחה.
תנודות טמפרטורה קיצוניות, בעיקר בלילות חמים מ-20°C וימים לוהטים, פוגעות בהתפתחות הפרי. בישראל, שתילת מלפפון בעונה המתאימה (אביב או סתיו, כשהטמפרטורות מתונות) מפחיתה נשירה. אם כבר בקיץ, הצל על הצמחים ברשת צל 30% בשעות הצהריים. כמו כן, גיזום ענפים תחתונים משפר אוורור ומונע מחלות פטרייתיות שגורמות לנשירה. אל תשכח לקטוף פירות בשלים לעיתים קרובות — הצמח מפסיק להשקיע בפירות ישנים ומפיל חדשים.