מתי מתחילים ובאיזה מינון: אחרי השתילה (בישראל בדרך כלל מרץ-אפריל לגידול קיץ, או אוגוסט-ספטמבר לגידול סתיו) המתינו כשבועיים עד שהצמח מתבסס, ואז התחילו. בקרקע: ערבבו בבור השתילה 3-4 ליטר קומפוסט בשל, והוסיפו בהמשך כף גדושה של דשן גרגירי איטי-שחרור סביב כל צמח אחת ל-3-4 שבועות, במרחק כ-10 ס"מ מהגבעול. בדשן נוזלי (אצות, וורמיקומפוסט נוזלי או דשן עגבניות): דללו 10-15 מ"ל לליטר מים והשקו את הבסיס אחת לשבוע-שבועיים. תמיד השקו היטב מיד אחרי דישון גרגירי כדי להמיס את המלחים ולמנוע כוויית שורשים, ולעולם לא על קרקע יבשה לגמרי.
התאמה לעונה ולחום הישראלי: בשיא הקיץ (יולי-אוגוסט), כשהטמפרטורות עוברות 32 מעלות, העגבנייה נכנסת ללחץ חום, הפריחה נושרת וקצב קליטת הדשן יורד. בתקופה זו הפחיתו את מנת החנקן והמשיכו בעיקר אשלגן, והקפידו על השקיה סדירה ואחידה כי תנודות במים גורמות לריקבון פורח (הכתם השחור השקוע בתחתית הפרי) ולהיסדקות. ריקבון פורח קשור למחסור מקומי בסידן שמחריף כשההשקיה לא סדירה, לא בהכרח למחסור בסידן בקרקע. הפסיקו לדשן כ-3-4 שבועות לפני הקטיף האחרון כדי לתעל את משאבי הצמח להבשלה.
אבחון בעיות לפי מראה הצמח: עלים תחתונים מצהיבים באופן אחיד = מחסור בחנקן, תקנו בדשן נוזלי מדולל. עלים כהים מדי, מגולגלים וצמיחה מפונקת ורכה = עודף חנקן, הפסיקו לדשן והשקו לשטיפה. שוליים חומים ומיובשים על העלים עם צהוב ביניהם = לרוב עודף מלחים/דישון יתר או מחסור אשלגן. הימנעו מהמלצות "סבתא" מסוכנות: קליפות ביצה לא מספקות סידן זמין בעונה אחת (הן מתפרקות לאט מדי), ואפר עץ אמנם עשיר באשלגן אבל מעלה משמעותית את ה-pH ומזיק בקרקעות הגיריות והבסיסיות הנפוצות בישראל, לכן השתמשו בו במשורה בלבד אם בכלל.
