תפוח האדמה, יליד הרי האנדים, הוא גידול פקעת עמיר בעמילן וויטמינים. בישראל הוא נזרע בחורף (נובמבר עד ינואר) ונקטף באביב (אפריל עד מאי). הפקעות נוצרות על סטולונים תת-קרקעיים, ולכן חשוב להקפיד על עידור (כיסוי הגבעולים באדמה) כדי לעודד התפתחות פקעות ולמנוע חשיפה לאור שגורמת לירקוק ורעילות (סולנין).
מיקום ואור: בחרו ערוגה או עציץ בשמש מלאה, לפחות 6 עד 8 שעות אור ישיר ביום. צל חלקי יפחית את היבול ויאריך את עונת הגידול. האדמה צריכה להיות מנוקזת היטב, חולית-טיטנית, עם pH 5.5 עד 6.5. הימנעו משתילה במקום שגידלתם בעבר תפוחי אדמה, עגבניות או פלפלים (משפחת הסולניים), כדי למנוע מחלות קרקע.
שתילה והשקיה: שתלו פקעות בריאות (לא מהסופר, אלא פקעות זרע מוסמכות) בעומק 10 ס"מ, במרחק 30 ס"מ בין פקעת לפקעת ו-50 ס"מ בין שורות. השקו מיד לאחר השתילה, ולאחר מכן השקו אחת ל-3 עד 5 ימים בחורף (תלוי גשם) ובתדירות גבוהה יותר באביב, שמרו על לחות אחידה אך לא רטובה. הפסיקו השקיה כשבועיים לפני הקטיף כדי לאפשר לפקעות להתייבש ולהתקשות.
דישון: לפני השתילה שלבו קומפוסט או זבל אורגני מעובד היטב. במהלך הצמיחה דשנו בדשן עשיר באשלגן (K) ומאוזן בחנקן (N), למשל דשן 5 עד 10 עד 10. הוסיפו דשן נוזלי כל שבועיים עד לפריחה. עידור (כיסוי הגבעולים באדמה) בצירוף קומפוסט נוסף מספק חומר אורגני ומגביר יבול. בעיות נפוצות כוללות דלקת מאוחרת (Phytophthora infestans), מניעה על ידי השקיה בגובה הקרקע ומרווח אוורור, וכנימות, שטפו במים או רססו בתמיסת סבון אורגנית.
