גורם שני הוא מחסור באור שמש. תפוח אדמה זקוק ל-6–8 שעות שמש ישירה ביום. בצל חלקי או בצפיפות שתילה גבוהה, הצמח משקיע אנרגיה בעלים במקום בפקעות. ודאו שהערוגה ממוקמת במקום מואר, ומרחק השתילה בין הפקעות הוא 30 ס"מ לפחות ובין השורות 70 ס"מ. בנוסף, גיזום שגוי – כמו כריתת העלווה מוקדם מדי – מונע מהצמח לאגור סוכרים בפקעות. אל תגזמו עלים בריאים; תנו להם להצהיב ולמות באופן טבעי בסוף העונה.
גם גיל הפקעת והזן משפיעים. פקעות זרעים ישנות או מאוחסנות זמן רב מאבדות מכוחן הנביטי. השתמשו תמיד בפקעות זרעים טריות מהעונה הקודמת או קנו פקעות מוסמכות ממשתלה. בנוסף, זנים מסוימים מותאמים לאקלים קריר יותר; בישראל, בחרו בזנים עמידי חום כמו 'דזירה' או 'ניקולה'. תנאי מזג האוויר גם הם קריטיים: טמפרטורות לילה מעל 20°C מעכבות היווצרות פקעות. שתלו בסתיו (אוקטובר-נובמבר) או בחורף (ינואר-פברואר) כדי להימנע מחום קיצוני.
אם הצמח פורח אך לא מייצר פקעות, זה סימן טוב – פריחה מעידה על מעבר לשלב יצירת הפקעות. עם זאת, לעיתים חוסר האבקה מונע התפתחות פירות (הכדורים הירוקים הרעילים), אבל הפקעות אינן תלויות בהאבקה. כדי לעודד חנטה, כסו את בסיס הצמח באדמה נוספת (הגבהה) בגובה 10–15 ס"מ כאשר הצמח מגיע ל-20 ס"מ. חזרו על הפעולה כעבור 3 שבועות. כיסוי זה מעודד יצירת פקעות נוספות לאורך הגבעול הקבור. זכרו: תפוח אדמה רעיל לכלבים וחתולים – הרחיקו בעלי חיים מהעלווה ומהפקעות הירוקות.