הגויאבה היא פרי קלימקטרי, כלומר היא ממשיכה להבשיל אחרי הקטיף. זה נותן לכם טווח נוח: קטפו כשהקליפה כבר ירוקה-בהירה ומתחילה להצהיב, גם אם הפרי עדיין מעט קשה, והוא יסיים להבשיל תוך יומיים-שלושה בטמפרטורת החדר. אזהרה חשובה: אל תקטפו פרי ירוק-כהה לגמרי וקשה כאבן. פרי לא בשל דיו לא רק שלא יתמתק, אלא מפתח מרקם דביק וגומי ונשאר תפל. מצד שני, אם אתם אוהבים פרי רך ומתוק במיוחד, אפשר להשאיר אותו על העץ עוד יום-יומיים אחרי שהצהיב - אך אז המרוץ מול הציפורים ומזבוב הפירות הים-תיכוני הופך אמיתי.
עדיף לקטוף בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שהשמש מחממת את הפרי - כך רקמת הפרי קרירה ופחות רגישה לחבלה, וחיי המדף מתארכים. טכניקת הקטיף: אחזו בפרי בכף היד בעדינות, הרימו אותו כלפי מעלה וסובבו סיבוב קל של רבע סיבוב. פרי בשל מתנתק כמעט מעצמו במקום החיבור לענף. אל תמשכו בכוח כלפי מטה - זה קורע את הקצה, פוצע את הפרי או שובר עוקצים שיישאו את יבול השנה הבאה. לפירות גבוהים או קשי-ניתוק השתמשו במזמרה נקייה וחתכו את העוקץ קרוב לפרי. הניחו כל פרי בנפרד בשכבה אחת בארגז שטוח מרופד, לא בערמה - גויאבה בשלה נחבלת מלחץ הפירות זה על זה.
לאחסון: פרי בשל נשמר בטמפרטורת החדר 2 עד 3 ימים בלבד - זו אחת מחולשות זן 'בן-דוב', חיי מדף קצרים. במקרר, בשקית מחוררת או במגירת הירקות, גויאבה בשלה מחזיקה כ-5 עד 7 ימים; פרי ירקרק שעדיין מבשיל עדיף להשאיר בטמפרטורת החדר עד שיצהיב, ורק אז להעביר למקרר. לכמות גדולה, קלפו, חתכו לקוביות והקפיאו בשקיות אטומות - הבשר שומר על טעמו לרטבים, שייקים וריבות גם אחרי הפשרה. שטיפה: אל תשטפו את הפרי לפני האחסון, רק לפני האכילה, כי לחות עודפת מזרזת ריקבון. הקליפה כולה אכילה ועשירה בוויטמין C, אז שטפו היטב ואכלו שלם.
