גורם מרכזי נוסף הוא השקיה לא סדירה. חציל רגיש מאוד למחסור במים: אם האדמה מתייבשת בין השקיות, הצמח נכנס לעקה ומשיר פרחים ופירות קטנים כדי לשרוד. מאידך, השקיית יתר הגורמת לרוויה ולמחסור בחמצן בשורשים עלולה להוביל לאותה תוצאה. בישראל, בעונות המעבר ובקיץ, מומלץ להשקות כל 2-3 ימים בעומק של 30-40 ס"מ, תוך שמירה על לחות אחידה ללא הצפה.
גם חוסר איזון תזונתי פוגע בחנטה. עודף חנקן מעודד צמיחה וגטטיבית על חשבון פריחה ופירות, ואילו מחסור בזרחן ובאשלגן מחליש את הפרחים וגורם לנשירה. באדמות ישראל, כדאי לדשן בדשן מאוזן 20-20-20 פעם בשבועיים עד תחילת הפריחה, ולעבור לדשן עשיר באשלגן (כמו 15-30-15) עם הופעת הפרחים. כמו כן, חוסר בבורון עלול לגרום לנשירת פרחים – אפשר לרסס עלים בתמיסת בורון מדוללת פעמיים בעונת הגידול.
לבסוף, תנודות טמפרטורה חדות – כמו ירידה פתאומית מתחת ל-15 מעלות בלילה אחרי יום חם – גורמות לנשירה. כדי למנוע זאת, כדאי לשתול חצילים באביב כשהלילות כבר חמים (מעל 15°C), ולכסות את האדמה בספוג או קש לייצוב טמפרטורת הקרקע. האבקה ידנית בעזרת מברשת רכה בין 10:00 ל-14:00 יכולה לשפר חנטה גם בתנאי חום. הקפדה על השקיה סדירה, דישון מאוזן והגנה מרוחות יבשות תצמצם משמעותית את הנשירה.