הזמיוקולקס (Zamioculcas zamiifolia) הוא צמח עמיד במיוחד, אבל הוא רגיש מאוד להשקיית יתר. כדי להבדיל בין עודף מים לחוסר מים, בדקו את העלים: בעודף מים העלים התחתונים מצהיבים, נובלים ומתרככים, ולעיתים מופיעים כתמים חומים-רטובים (ריקבון). לעומת זאת, בחוסר מים העלים מצהיבים בקצוות, מתקמטים ויבשים, והצמח נראה 'צמא' אך הגבעולים עדיין יציבים.
הבדל משמעותי נוסף הוא במצע ובשורשים. בעודף מים, המצע יהיה רטוב וידיף ריח חמוץ (ריקבון שורשים). הוציאו בעדינות את הצמח מהעציץ – שורשים בריאים בצבע קרם-צהוב, בעוד שורשים רקובים יהיו חומים-שחורים, רזים ומריחים רע. בחוסר מים, המצע יבש לגמרי (עומק של 5-7 ס"מ), השורשים יבשים אך לא רקובים, והצמח ניתק בקלות מהעציץ.
אם אבחנתם השקיית יתר – הפסיקו מיד להשקות, הוציאו את הצמח מהעציץ, גזמו את כל השורשים הרקובים והעלים הפגועים, ושתלו מחדש במצע יבש ומנוקז היטב (תערובת קקטוסים עם פרליט). אל תשקו כלל בשבועיים הראשונים, ואז התחילו בהשקיה מתונה. אם הצמח יבש – השקו אותו בהשריה עמוקה (הניחו את העציץ בקערת מים למשך 30-60 דקות), ונקזו היטב. לאחר מכן שמרו על מרווח של 2-3 שבועות בין השקיות בקיץ, ופעם בחודש בחורף.
זכרו: הזמיוקולקס אוגר מים בקני שורש (rhizomes) ובעלים, ולכן הוא סובל בצורת טוב יותר מעודף מים. תמיד עדיף להשקות פחות מאשר יותר. בדקו את המצע לפני כל השקיה – הכניסו אצבע לעומק של 5 ס"מ; אם יבש לגמרי – השקו, אם לח – המתינו. בחורף, צמצמו השקיה משמעותית (פעם ב-4-6 שבועות) כי הצמח במנוחה.