אם השורשים רקובים – פעל מיד. חתוך את כל השורשים המתים והרקובים בעזרת מספריים מחוטאות. הסר גם עלים מצהיבים או רפויים לגמרי. העבר את הצמח לעציץ חדש עם ניקוז טוב (חור בתחתית) ומצע אוורירי כמו תערובת לקקטוסים או עציצים עם פרלייט. אל תשקה כלל בשבוע-שבועיים הראשונים לאחר ההעברה, כדי לאפשר לשורשים להתאושש. לאחר מכן, השקה רק כשהמצע יבש לחלוטין לעומק של 5-7 ס"מ – בישראל, בקיץ זה עשוי להיות פעם ב-10-14 ימים, בחורף פעם ב-3-4 שבועות.
מצב הפוך, נדיר יותר, הוא שהצמח באמת צמא – אך האדמה דחוסה ודוחה מים (הידרופוביה). זה קורה כשהמצע התייבש לגמרי והתכווץ, והמים זורמים בצדדים מבלי לחדור פנימה. כדי לבדוק, השקה לאט וראה אם המים נספגים או בורחים. אם הם בורחים, טבול את כל העציץ בקערת מים פושרים למשך 15-30 דקות עד שהמצע סופג לחות. לאחר מכן, נקה את הניקוז והשקה כרגיל בעתיד. סימן לצמא אמיתי: העלים מקומטים, רכים, אבל השורשים לבנים ומוצקים.
מניעה היא המפתח. לעולם אל תשקה בלוח זמנים קבוע – תבדוק תמיד את לחות המצע באצבע או במד לחות. השקה רק כשהמצע יבש. וודא שהעציץ מתנקז היטב ואין מים עומדים בצלוחית. אם הצמח סובל מריקבון שורשים שוב ושוב, שקול לעבור לעציץ חרס (מאפשר אידוי) או לעציץ קטן יותר (פחות מצע = פחות סיכוי לעודף מים). זכור: זמיוקולקס סובל בצורת הרבה יותר מאשר השקיית יתר.