השקיה - הטעות שהורגת: הזמיוקולקס אוגר מים בפקעות תת-קרקעיות (ריזומות) בגודל תפוח אדמה, ולכן השקיית יתר היא הגורם מספר אחת למותו. הכלל הפשוט: השקו רק כשהמצע יבש לגמרי לעומק - תקעו אצבע 5 ס"מ פנימה, ואם מרגישים לחות, חכו. בפועל בישראל זה יוצא בערך כל 10 עד 14 יום בקיץ (יוני-ספטמבר) וכל 3 עד 4 שבועות בחורף, כשהצמח כמעט רדום. כשמשקים - משקים לעומק עד שמים יוצאים מחורי הניקוז, ואז מרוקנים את הצלחת התחתונה כעבור 15 דקות; לעולם אין להשאיר את העציץ עומד במים. במיזוג בקיץ או בחימום בחורף המצע מתייבש מהר יותר, אז בדקו לפי המצע ולא לפי לוח זמנים קבוע.
מצע, עציץ ודישון: השתמשו במצע מנקז במהירות - תערובת מוכנה לקקטוסים וסוקולנטים, או אדמת עציץ רגילה מדוללת בכ-30 אחוז פרלייט. עציץ עם חורי ניקוז הוא חובה מוחלטת; עציץ חרס (טרקוטה) עדיף על פלסטיק כי הדפנות הנקבוביות מאדות לחות עודפת ומקטינות סיכון לריקבון. אל תגזימו בגודל העציץ - עציץ גדול מדי מחזיק יותר מדי מצע רטוב סביב השורשים. הזמיוקולקס גדל לאט ומעביר עציץ נדרש רק אחת לשנתיים-שלוש, באביב, כשהריזומות דוחקות בדפנות. דשנו בעדינות: פעם בחודש עד חודש וחצי באביב ובקיץ בלבד, בדשן נוזלי מאוזן (למשל 20-20-20) בחצי מהמינון המומלץ על האריזה. בחורף הפסיקו דישון לחלוטין - האכלה בעונה הרדומה רק צוברת מלחים ושורפת שורשים.
פתרון תקלות נפוצות: עלים מצהיבים ומתרככים בבסיס הצמח הם כמעט תמיד סימן להשקיית יתר וריקבון ריזומות - הוציאו את הצמח מהעציץ, בדקו אם הפקעות רכות וחומות (ריקבון) או קשות ובריאות, חתכו רקבון בסכין נקי והשתילו מחדש במצע יבש. קצות עלים חומים ויבשים מעידים בדרך כלל על אוויר יבש מאוד מהמזגן או על מים מליחים - השתמשו במים שעמדו לילה או במי גשם. עלה שנושר בודד הוא נורמלי. מזיקים נדירים בזמיוקולקס, אך בקיץ החם עלולות להופיע כנימות מגן (נקודות חומות קשות על הגבעולים) או קורי קורית עכביש - נגבו בכותנה טבולה באלכוהול או בתמיסת סבון כלים עדינה, וחזרו על הטיפול כל שבוע במשך שלושה שבועות. שימו לב: מיץ הצמח מכיל גבישי סידן אוקסלט המגרים את העור - עבדו עם כפפות בעת גיזום או חלוקה.
%252C_Mosqueira.JPG%3Fwidth%3D1280&w=3840&q=75)
