בחורף, הזמיוקולקס נכנס לתרדמת כמעט מוחלטת. חילוף החומרים שלו איטי, והוא לא צריך כמעט מים. ההשקיה תצטמצם לפעם בשלושה-ארבעה שבועות, ורק כשהאדמה יבשה לגמרי – אפילו יבשה יותר מבקיץ. תבדוק בעזרת אצבע או מקל: אם האדמה לחה בעומק 2-3 ס"מ, דלג על ההשקיה. השקיית יתר בחורף היא הגורם מספר אחד לריקבון שורשים.
הגנה מקור היא קריטית. הזמיוקולקס רגיש לטמפרטורות מתחת ל-10 מעלות, וסובל מנזקי קור גם במרפסת מזוגגת בלילות קפואים. העבר אותו הביתה, לחדר מחומם, הרחק מחלונות טיוטה. אם הוא חייב להישאר בחוץ, כסה אותו בלילות עם בד יוטה או העבר אותו למקום מוגן כמו פינת הגג או מתחת לסככה.
גשם ישיר הוא אויב: מים שנופלים על העלים ועל בסיס הגבעול עלולים לגרום לריקבון כתרים. הקפד שהעציץ יהיה תחת קורת גג, או הכנס אותו הביתה בימי גשם. גם אם הוא במרפסת, וודא שהניקוז מעולה – תחתית העציץ לא צריכה לעמוד במים.
דישון? תשכח מזה עד האביב. בחורף הצמח לא גדל, והדשן עלול לשרוף שורשים לא פעילים. מה שכן נורמלי בחורף: עלים צהובים בודדים בתחתית (הצמח משיל עלים ישנים), צמיחה איטית מאוד, ולפעמים עלים נוטים מעט למטה – זה בסדר. אם העלים רכים או שחומים, כנראה עודף מים. תקן מיד על ידי הפסקת השקיה והחלפת אדמה יבשה.