הפתרון המיידי הוא העברה הדרגתית למקום מואר יותר, אבל לא ישיר לשמש קופחת – הזמיוקולקס רגיש לכוויות. המקום האידיאלי בישראל הוא ליד חלון מזרחי או מערבי, עם אור עקיף בהיר. אם אין חלון מתאים, אפשר להיעזר בתאורת לד לגידול (12-16 שעות ביום). לאחר שבועיים-שלושה תראו שיפור בצבע, והעלים החדשים יצאו קצרים ורחבים יותר.
אם ההתמתחות כבר בולטת לעין, כדאי לגזום את הגבעולים הארוכים והחיוורים. גיזום נעשה עם מספריים נקיים וחדים, חותכים את הגבעול בבסיסו. את הגבעולים החתוכים אפשר להשריש במים או באדמה לחה – פשוט חותכים את העלה התחתון ומכניסים את הבסיס למים, מחליפים מים כל שבוע. תוך חודשיים-שלושה יופיעו שורשים ופקעת חדשה, ותקבלו צמחים חדשים ובריאים.
כדי למנוע חזרה של האטיולציה, חשוב למקם את הצמח במקום מואר היטב לאורך כל השנה. בחורף הישראלי, כשהימים קצרים, כדאי לקרב את העציץ לחלון. הימנעו מהשקיית יתר בתקופת ההסתגלות – השקו רק כשהאדמה יבשה לגמרי. זכרו: זמיוקולקס סובלני לתנאי תאורה חלשה, אבל לא לאורך זמן – הוא זקוק לאור עקיף בהיר כדי לשמור על צבעו ומבנהו הקומפקטי.