הכלנית (Anemone coronaria) היא פרח בר ישראלי רגיש להשקיית יתר. סימן ראשון לעודף מים: העלים התחתונים מצהיבים ומרגישים רטובים ורכים. לעומת זאת, בחוסר מים העלים נובלים, קצותיהם מתייבשים והצמח כולו צונח. בדוק את המצע, אם הוא דביק ורטוב כמו ספוג, כנראה השקית יותר מדי; אם הוא יבש ומתפורר, המים חסרים.
בדיקת השורשים היא המפתח: בעודף מים השורשים יהיו חומים, רזים וריריים (ריקבון), ולעיתים ייפרדו בקלות מהאדמה. בחוסר מים השורשים יבשים, שבירים, אך עדיין בצבע בהיר. אם הבחנת בריקבון שורשים, הפסק מיד להשקות, הוצא את הצמח מהעציץ, גזור את השורשים הרקובים והשאר רק בריאים, ושתל מחדש במצע חדש ומנוקז היטב.
כדי להחיות כלנית מיובשת: השקה מיד במים פושרים עד שהמים יוצאים מתחתית העציץ, והמשך להשקות בתדירות של פעם ביומיים-שלושה (תלוי במצע). טבלו את העציץ בקערת מים למשך 10 דקות אם האדמה התכווצה. לעומת זאת, כלנית מושקת יתר על המידה זקוקה להפסקה מוחלטת של השקיה למספר ימים, עד שהאדמה מתייבשת, ורצוי להעביר אותה לכלי עם ניקוז טוב יותר.
זכרו: הכלנית היא גיאופיט חורפי. בחורף בישראל היא מקבלת גשמים טבעיים, ולכן בגינה פתוחה כמעט ואין צורך להשקות. בעציץ, השקו רק כשהמצע יבש בעומק 2 עד 3 ס"מ. השקיית יתר תגרום לריקבון פקעת ולמות הצמח. תמיד העדיפו תת-השקיה על פני עודף, קל יותר להחיות כלנית מיובשת מאשר כלנית עם ריקבון שורשים.
%252C_Mosqueira.JPG%3Fwidth%3D1280&w=3840&q=75)
