כשעלי הדפנה שלכם סובלים, הסימנים הראשונים נראים בעלים. בעודף השקיה העלים הופכים צהובים, רכים ולעיתים מפתחים כתמים חומים כהים (מעין רטובים). לעומת זאת, בחוסר מים העלים נובלים, מתקמטים ומצהיבים החל מהקצוות והשוליים, ולבסוף מתייבשים ונושרים. הבדל מרכזי: בעודף מים העלים נושרים כשהם עדיין רכים וירוקים-צהבהבים; בחוסר מים הם נושרים יבשים ופריכים.
בדקו גם את המצע. בעודף השקיה האדמה תהיה רטובה כל הזמן, לעיתים עם ריח חמוץ או עובש על פני השטח. חוסר מים, לעומת זאת, מאופיין במצע יבש לחלוטין בעומק 5 עד 10 ס"מ, והצמח ייראה צמא תוך ימים ספורים. בישראל, בקיץ יש להשקות עלי דפנה בעציץ כל 2 עד 3 ימים, ובחורף כל 7 עד 10 ימים. אם אתם משקים בתדירות גבוהה יותר, כנראה שאתם מגזימים.
הסימן המובהק ביותר הוא מצב השורשים. הוציאו בעדינות את הצמח מהעציץ (או חפרו ליד הגזע באדמה). שורשים בריאים הם לבנים-קרמיים. בעודף מים תמצאו שורשים חומים, רזים ושחומים, סימן לריקבון. בחוסר מים השורשים יהיו יבשים, שבירים וצרים, אך לא רקבים. כדי להציל צמח מושקה-יתר: הפסיקו מיד להשקות, הוציאו מהעציץ, גזזו שורשים רקובים, שתלו מחדש במצע יבש ואוורירי, והשקו רק אחרי שבוע. להחייאת צמח מיובש: השקו לאט ובשפע עד שהמים יוצאים מתחתית העציץ, וחזרו על כך כל 2 עד 3 ימים עד שהצמח מתאושש.
בנוסף, עלי דפנה רגישים לעודף מים יותר מאשר לחוסר. ריקבון שורשים עלול להרוג את הצמח תוך שבועות, בעוד שחוסר מים קל ניתן לתיקון בקלות. לכן, כלל אצבע: תנו לאדמה להתייבש בין השקיות. תקעו אצבע בעומק 5 ס"מ, אם לח, דלגו על ההשקיה. בערוגה, השקו כל 5 עד 7 ימים בקיץ וכל 10 עד 14 ימים בחורף. אם אתם מגדלים בעציץ, וודאו ניקוז מושלם, חורי ניקוז ושכבת חצץ בתחתית.
