כשהעירית סובלת מעודף השקיה, העלים נראים רפויים, צהבהבים ולעיתים אף חומים בקצוות, אך המצע מרגיש רטוב וכבד. לעומת זאת, בחוסר מים העלים נובלים, מאבדים את הגוון הירוק העז והופכים ירקרק-אפור, והמצע יבש ומתפורר. ההבדל המרכזי הוא במגע האדמה: רטוב = עודף, יבש = חוסר.
בדקו גם את בסיס הצמח והשורשים. בעודף מים השורשים נרקבים, משחימים ומפיצים ריח חמוץ, והגבעולים בתחתית נעשים רכים. בחוסר מים השורשים יבשים ושבירים אך לא רקובים, והגבעולים נוקשים ויבשים. הוציאו בעדינות צמח מהעציץ ובחנו את השורשים, זה המבחן החד-משמעי.
להצלת עירית מושקית-יתר: הפסיקו מיד להשקות, הוציאו את הצמח מהעציץ, גזמו שורשים רקובים (השחורים/חומים והרכים), שתלו מחדש במצע יבש ואוורירי (עם פרליט או חול), והשקו רק אחרי 3 עד 4 ימים. השאירו את הצמח במקום מוצל ומאוורר. להחייאת עירית מיובשת: השקו מיד עד שהמים יוצאים מתחתית העציץ, וחזרו על כך כל יומיים, אך ורק כשהמצע יבש בעומק 2 ס"מ. תוך שבוע תראו עלים חדשים וירוקים.
בישראל, בקיץ יש להשקות עירית בעציץ כשהשכבה העליונה יבשה (בערך כל 2 עד 3 ימים), ובחורף כל 5 עד 7 ימים. בגינה, בדקו את האדמה לעומק 5 ס"מ. השקו תמיד בבוקר, והימנעו מהרטבת העלים כדי למנוע מחלות פטרייתיות. זכרו: עירית מעדיפה 'מעט יבש' על פני 'רטוב מדי'.
