התמר (Phoenix dactylifera) הוא עץ דקל מדברי הדורש מצע מנוקז היטב, אוורירי ועם pH בסיסי עד נייטרלי (7.0 עד 8.0). אדמה כבדה או חרסיתית הגורמת לריבוי מים תגרום לריקבון שורשים ולמוות. לכן, המפתח הוא ניקוז מושלם, מים לא צריכים לעמוד סביב השורשים יותר מכמה שעות.
בישראל, התערובת המומלצת לשתילה בקרקע או בעציץ גדול היא: 40% טוף געשי (גרגר 4 עד 10 מ”מ), מבטיח ניקוז ואוורור; 30% קומפוסט איכותי (מחומר אורגני מפורק היטב), מספק חומרי הזנה ומשפר מרקם; 20% חול גס (לא חול ים מלוח), מונע דחיסות; 10% פרלייט, מגביר אווריריות ושומר על לחות מתונה. אם שותלים בקרקע חרסיתית, יש לחפור בור גדול (לפחות 1 מ”ר) ולמלא בתערובת הנ”ל. אין להשתמש בכבול (pH חומצי מדי) או בקומפוסט טרי (עלול לשרוף שורשים).
pH אופטימלי לתמר הוא 7.0 עד 8.0. אדמה חומצית (מתחת ל-6.5) תגרום למחסור בברזל ובמינרלים אחרים, המתבטא בהצהבת עלים. לכן, יש להימנע מתוספות כמו כבול, קליפות אורן או גופרית. אם האדמה בגינה חומצית, הוסיפו סיד חקלאי (1 עד 2 ק”ג ל-10 מ”ר, לפי הוראות היצרן) כדי להעלות את ה-pH. במצע עציץ, אפשר לערבב מעט אבקת דולומיט (1 כף ל-10 ליטר מצע).
מה להימנע ממנו: אדמה חרסיתית כבדה (שומרת מים), חול דק (נדחס וחונק שורשים), קומפוסט לא מפורק (גורם לריקבון), כבול (מחמיץ את המצע) ומצעים המכילים דשן כימי רב (עלול לשרוף שורשים). לעציצים, הקפידו על ניקובי ניקוז בתחתית ושכבת ניקוז (חצץ או טוף גס). התמר סובל קרקעות מלוחות במידה מסוימת, אך עדיף להימנע ממליחות גבוהה (מעל 3 דציסימנס/מטר).
