סיבה קריטית נוספת היא בעיות האבקה. תמר הוא דו-ביתי, כלומר יש עצים זכריים ונקביים. אם אין זכר בסביבה או שאין האבקה מלאכותית, הפרחים הנקביים לא יופרו וינשרו. בישראל נהוג לבצע האבקה ידנית באביב (מרץ-אפריל): תלה ענף זכרי עם אבקה בתוך אשכול הנקבה, או רסס אבקה יבשה בעזרת מרסס ידני. גם מזג אוויר גשום או סוער בזמן הפריחה עלול להפריע להאבקה ולגרום לנשירה.
גם חוסר איזון תזונתי משפיע. עודף דשן חנקני (כמו אוריאה) מעודד צמיחה וגטטיבית על חשבון פרי, וגורם לנשירת פרחים. לעומת זאת, מחסור באשלגן ובזרחן מחליש את קשירת הפירות. דשן מאוזן 8-12-24 (NPK) באביב ובסתיו, במינון 2–3 ק"ג לעץ בוגר, יעזור. כמו כן, מחסור בבורון עלול לגרום לנשירה; ריסוס בורון במינון 0.1% לפני הפריחה מומלץ.
תנודות טמפרטורה קיצוניות – גל חום פתאומי או ירידת טמפרטורה בלילה – עלולות לגרום לנשירה. באביב, כשיש ימים חמים ולילות קרים (מתחת ל-15°C), העץ נכנס ללחץ. אין הרבה מה לעשות נגד מזג האוויר, אבל חיפוי קרקע והצללה קלה בשעות החמות יכולות לעזור. גם מזיקים כמו קמחית התמר (פרצוקוקוס) או פטריות (פוסריום) מחלישים את העץ; יש לטפל בהם בהקדם לפי הוראות התווית.