כדי להבדיל בין עודף השקיה לחוסר מים בתמר, התמקדו בעלים התחתונים: בעודף מים הם נובלים, מצהיבים ונושרים בטרם עת, לעיתים עם כתמים חומים רטובים. בחוסר מים, העלים התחתונים מתייבשים תחילה בקצותיהם, הופכים חומים-אפרפרים ופריכים, והצמיחה החדשה במרכז נובלת. תבדקו גם את הגזע, בעודף מים תיתכן רכות או הפרשת שרף, בחוסר מים הגזע נותר קשה אך המרחק בין עלים חדשים קטן מהרגיל.
בדקו את המצע: במצע רטוב יתר על המידה תבחינו בריח חמצמץ של ריקבון, ובמשיכת עלה ישן הוא יינתק בקלות עם חלק מרקמת הגזע הרקובה. לעומת זאת, במצע יבש מדי האדמה תהיה קשה ומתפוררת, ובבדיקת עומק 20 עד 30 ס”מ לא תרגישו לחות כלל. שימו לב גם לניקוז, אם מים עומדים בצלחת או באדמה כבדה וחרסיתית, הסיכוי לעודף מים גבוה.
בשורשים, בעודף מים תמצאו שורשים כהים, רזים ורכים עם ריח רע, סימן לריקבון. בחוסר מים השורשים יהיו יבשים, שבירים ודלילים, אך ללא ריח רע. כדי להציל תמר מושקה-יתר, הפסיקו מיד את ההשקיה, חשפו את בסיס הגזע לאוויר, ואם אפשר הוציאו מהעציץ וגזמו שורשים רקובים, שתלו מחדש במצע מנוקז היטב. להחייאת תמר מיובש, השקו בהדרגה במים פושרים כל 3 עד 4 ימים בכמות מתונה, והוסיפו חיפוי קש סביב הבסיס לשמירת לחות.
זכרו: תמר בוגר באדמה עמיד יחסית לבצורת, אך רגיש לעודף מים, במיוחד בחורף. השקו פעם בשבוע בקיץ, אחת לשבועיים באביב ובסתיו, ובחורף רק אם לא ירד גשם במשך חודש. בעציץ, השקו כשהמצע יבש בעומק 5 ס”מ. לעולם אל תתנו למים לעמוד בצלחת. אם אינכם בטוחים, העדיפו תת-השקיה על פני השקיית יתר, קל יותר להחיות תמר מיובש מאשר להציל מרקבון.
