בעיית האבקה היא גורם שכיח נוסף. פרחי הקישוא נפתחים בבוקר ונסגרים בצהריים, ואם אין דבורים או חרקים מאביקים – הפרחים נושרים ללא חנטה. בישראל, אוכלוסיית הדבורים מצטמצמת לעיתים בערים. פתרון: האבקה ידנית – קטוף פרח זכרי (בעל עמוד דק וארוך), הסר את עלי הכותרת, ושפשף אותו במרכז פרח נקבה (בעל עיבוי קטן בבסיסו). בצע זאת בין 8:00 ל-10:00 בבוקר.
חוסר איזון בדישון גורם אף הוא לנשירה. עודף חנקן מעודד צמיחת עלווה על חשבון פירות, ומחסור בזרחן ובאשלגן מחליש את החנטים. דשן מאוזן כמו 5-10-10 (חנקן-זרחן-אשלגן) או דשן אורגני (קומפוסט מעורב באפר עץ) יספק את הצרכים. הימנע מדישון חנקני גבוה בקיץ, והקפד על השקיה סדירה – תנודות חדות בין יובש ללחות מובילות לנשירת חנטים.
תנודות טמפרטורה קיצוניות, במיוחד בלילות קרים באביב או גלי חום בקיץ, מלחיצות את הצמח. בישראל, שתילת קישוא באביב (מרץ-אפריל) או בסתיו (ספטמבר-אוקטובר) מפחיתה סיכון. חיפוי הקרקע בקש או קומפוסט שומר על טמפרטורה ולחות יציבות. אם יש חשש לכפור מאוחר, כסה את הצמח בלילה ביריעת יוטה. זכור: קישוא הוא צמח חד-שנתי רגיש, אבל עם טיפול נכון תהנה מיבול שופע.