סיבה שנייה היא עקת מים: השקיה לא סדירה – לחילופין של יובש קיצוני ואז הצפה – פוגעת בקליטת הסידן והאשלגן, חיוניים לחנטה תקינה. בישראל, בעונות המעבר (אפריל-מאי) רוחות חמות ויבשות מייבשות את הקרקע במהירות. הקפידו על השקיה רציפה וקבועה, 2-3 פעמים בשבוע בקיץ, תוך שמירה על לחות אחידה בעומק 15-20 ס״מ.
דישון לא מאוזן – בעיקר עודף חנקן (דשן ירוק) על חשבון זרחן ואשלגן – מעודד צימוח וגטטיבי על חשבון פריחה וחנטה. לעומת זאת, מחסור בבורון או בסידן גורם לנשירת פרחים צעירים. באדמות הכורכר והחול של מישור החוף, יש להוסיף דשן מאוזן 10-10-10 (NPK) אחת לשבועיים עד הפריחה, ולעבור לדשן עתיר אשלגן (5-10-20) בתחילת החנטה.
תנודות טמפרטורה קיצוניות בין יום ללילה (הפרש של 15-20 מעלות) מחלישות את הצמח וגורמות לנשירה. בישראל, במיוחד באזורי ההר והעמק, יש לשתול חסה עילית בעונת הסתיו-חורף (ספטמבר-נובמבר) או לחילופין באביב מוקדם (פברואר-מרץ), ולהימנע משתילת קיץ. הצללה קלה (רשת 30%) בגלי חום יכולה להפחית נשירה.