סיבה נפוצה נוספת היא גיזום שגוי. אגס מניב פרי על ענפים בני שנתיים ומעלה, בעיקר על ענפי צד קצרים הנקראים 'דורבנות' (spurs). גיזום חזק מדי, במיוחד גיזום קיץ, מסיר את הדורבנות האלה וגורם לעץ להשקיע אנרגיה בצמיחה וגטטיבית במקום בפרי. בנוסף, גיזום בחורף צריך להיות מתון: הסירו ענפים יבשים, חוצים או פנימיים, אך השאירו את רוב הדורבנות. בישראל, גיזום האגס נעשה בדרך כלל בסוף ינואר-תחילת פברואר, לפני התנפחות הניצנים.
עודף דישון חנקני הוא אויב הפרי. דשן עשיר בחנקן (כמו אוריאה או זבל טרי) מעודד צמיחת עלווה על חשבון פריחה וחנטה. אגס זקוק לאשלגן וזרחן יותר מחנקן. האכילו את העץ פעמיים בשנה: בסתיו (אוקטובר-נובמבר) דשן אורגני מאוזן עם דגש על אשלגן, ובאביב (מרץ) דשן דל חנקן. הימנעו מדישון חנקני אחרי אפריל. כמו כן, ודאו שהעץ מקבל שמש מלאה לפחות 6-8 שעות ביום – צל גורם לצמיחה חלשה ומעט פרחים.
גיל העץ משמעותי: אגס מזן ננסי על כנה חלשה מתחיל להניב בגיל 2-3 שנים, אך זנים רגילים עשויים לחכות 4-6 שנים. אם העץ צעיר, התאזרו בסבלנות. אם העץ מבוגר אך לא מניב, בדקו את הרגלי הגיזום, ההאבקה והדישון. לבסוף, מזיקים כמו כנימת אגס (Psylla pyricola) עלולים לגרום לנשירת פרחים ופירות. טפלו בשמן קיץ רווי בקיץ (יוני-יולי) לפי הוראות התווית, ושימו לב לרעילות לדבורים – אין לרסס בזמן פריחה.