עץ האגס, כמו רוב עצי הפרי הנשירים, רגיש מאוד לריקבון שורשים. לכן הדרישה הראשונה והחשובה ביותר היא ניקוז מעולה. אדמה כבדה (חרסיתית) או כזו ששומרת על רטיבות לאורך זמן תגרום לשורשים להיחנק ולעץ לסבול. בישראל, במיוחד באזורי החוף והעמקים, האדמה הטבעית היא לרוב חרסיתית ודורשת שיפור משמעותי. מומלץ לשתול בערוגה מוגבהת (20 עד 30 ס"מ לפחות) או בתלולית, ולערבב את האדמה המקומית עם חומרים מנקזים.
הרכב המצע המומלץ לשתילה באדמה: ערבבו אדמה מקומית (אם היא חולית-כבירה, מעולה; אם חרסיתית, השתמשו בכמות מופחתת) עם 30% טוף גס (גרגר 8 עד 12 מ"מ) או חצץ דק, 20% קומפוסט איכותי (עדיף קומפוסט מחומר צמחי או זבל פרות מבושל), ו-10% פרלייט או ורמיקוליט לאוורור. תערובת זו מבטיחה ניקוז מהיר, אוורור שורשים ושמירה על לחות מבלי להציף. pH אידיאלי לאגס הוא בין 6.0 ל-6.5 (חומצי מעט עד נייטרלי). אם האדמה שלך בסיסית (pH 7.5 ומעלה, נפוץ באזורי הר ובנגב), הוסיפו גופרית יסודית או כבול (פיט) להורדת ה-pH.
לשתילה בעציץ או באדנית: השתמשו בתערובת עציצים איכותית (למשל "שטרום לעצי פרי" או "תערובת גריניפארם") והוסיפו 20% טוף עדין (4 עד 8 מ"מ) לשיפור הניקוז. הימנעו משימוש באדמת גינה רגילה בעציץ, היא תידחס ותגרום לריקבון. גודל העציץ המומלץ הוא לפחות 40 עד 50 ליטר, עם חורי ניקוז בתחתית. כסו את תחתית העציץ בשכבת חצץ או חלוקי נחל (3 עד 5 ס"מ) להפרדה בין המצע למים העומדים.
ממה כדאי להימנע? אל תשתמשו בטוף דק מדי (דמוי חול), הוא נדחס וחוסם ניקוז. אל תוסיפו חומרים סינטטיים כמו פוליסטירן (קלקר), הם לא תורמים לאוורור ופוגעים בסביבה. הימנעו מדשנים כימיים בשתילה, הם עלולים לשרוף שורשים צעירים. כמו כן, אל תשתלו אגס באדמה שהודבקה בעבר בפטריות קרקע (למשל נבול פוסריום), חכו שנתיים או חטאו את הקרקע בשמש (סולריזציה) בקיץ.
