בעיית האבקה היא סיבה שכיחה נוספת. רוב זני האגס בישראל דורשים האבקה צולבת עם זן אחר הפורח באותו זמן. אם אין עץ מאביק מתאים בקרבת מקום (עד כ-50 מטר), הפרחים לא מופרים כראוי ונושרים. גם מחסור בדבורים או חרקים מאביקים בתקופת הפריחה (פברואר-מרץ) עלול לגרום לנשירה. ריסוסים בקוטלי חרקים בזמן הפריחה פוגעים במאביקים ומונעים החנטה.
גורם תזונתי משמעותי הוא חוסר איזון בדישון. עודף חנקן מעודד צמיחת עלווה על חשבון פירות, וגורם לפירות צעירים לנשור. לעומת זאת, מחסור באשלגן ובזרחן מחליש את קשיות הפרי. דישון יתר בחנקן באביב, במיוחד בדשן אורגני כמו זבל עוף טרי, עלול לשרוף שורשים עדינים ולגרום לנשירה. באקלים הישראלי, מומלץ לדשן בדשן מאוזן (NPK 10-10-10) בתחילת האביב ובתחילת הקיץ, לפי הוראות היצרן.
כדי לצמצם נשירה, התחל בהשקיה סדירה ועמוקה: השקה פעם ב-3-4 ימים בקיץ, וכפליים בחום קיצוני. כסה את הקרקע מתחת לעץ בספוג (קומפוסט או קש) כדי לשמור על לחות וקרירות. גזום ענפים פנימיים כדי לאפשר חדירת אור ואוויר, אך אל תגזום יותר מדי — גיזום כבד מעודד צמיחה וגטטיבית על חשבון פרי. הימנע מריסוסים בזמן הפריחה, ושקול להביא כוורת דבורים קטנה אם הבעיה חוזרת. בדוק את רמת החומציות של הקרקע (pH אידיאלי: 6.0-7.0) ותקן בגופרית או סיד לפי הצורך.