בעיות האבקה הן סיבה נוספת: פרחי הלוף הם חד-מיניים, והאבקה תלויה בחרקים קטנים (דבורים, זבובים) או ברוח. באקלים יבש או באזורים עירוניים עם מעט מאביקים, ההאבקה עלולה להיות חלקית, והפרחים המואבקים בצורה גרועה נושרים. כדי לעודד האבקה, שתול לצד הלוף צמחים מושכי חרקים כמו בזיליקום, לבנדר או פטרוזיליה, והימנע משימוש בחומרי הדברה כימיים הפוגעים במאביקים.
חוסר איזון בדישון משפיע גם הוא: עודף חנקן מעודד צמיחת עלווה על חשבון פריחה ופירות, בעוד שמחסור באשלגן ובזרחן מחליש את החנטים. בארץ, השתמש בדשן מאוזן (12-12-12 או 5-10-10) פעם בחודש במהלך עונת הגידול (מרץ-אוקטובר), והפסק דישון חנקני כשבועיים לפני הפריחה. גשמי פתע או שינויי טמפרטורה פתאומיים (למשל, ירידה של 10°C בלילה אחרי יום חם) גם הם גורמים לנשירה – הגן על הצמח בעזרת רשת צל 30% בימים קיצוניים.
אם הלוף שלך משיר פירות למרות טיפול מיטבי, ייתכן שמדובר בזן שאינו מותאם להאבקה עצמית. בארץ, זנים כמו 'טארו' או 'לוף מצוי' נוטים להפיק פירות רק בתנאים אידיאליים. במקרה כזה, התמקד בקצירת העלים והפקעות למאכל, והתייחס לפריחה כבונוס. זכור: כל חלקי הלוף רעילים במצבם הגולמי (מכילים גבישי אוקסלט), ויש לבשלם היטב לפני אכילה. הרחק את הצמח מילדים וחיות מחמד.