כאשר ייחור מגיע לאורך 12–15 ס"מ ויש לו 4–5 עלים, נתקו אותו מהפקעת בסיבוב עדין (או חתכו סמוך לבסיס). הסירו את שני העלים התחתונים, כי מהצמתים החשופים יצמחו השורשים. להשרשה במים: הניחו את הייחורים בכוס כך שהצמתים התחתונים טבולים, במקום מואר, ותוך 5–7 ימים יופיעו שורשונים לבנים. להשרשה ישירה באדמה: שתלו במצע קל ולח (למשל טוף מעורב בקומפוסט) בעומק 3–4 ס"מ, ושמרו על לחות רציפה שבוע-שבועיים עד לקליטה. בישראל כדאי להתחיל בהנבטה כבר בפברואר-מרץ, כדי שהשתילים יהיו מוכנים לשתילה בקרקע באפריל, עם תום סכנת הכפור, ולנצל עונת גידול של 100–150 יום.
חלוקת פקעת אפשרית אך פחות מומלצת: חתכו פקעת בריאה לחלקים שבכל אחד לפחות "עין" אחת (נקודת צמיחה), הניחו להם להתקשות בצל יום-יומיים עד להיווצרות שכבת פקק על החתך, ורק אז שתלו בעומק 5 ס"מ עם העין כלפי מעלה. הסיכון העיקרי הוא ריקבון בקרקע לחה מדי, ולכן אחוזי ההצלחה נמוכים מהנבטה במים. ריבוי מזרעים אינו מעשי לגנן הביתי — הזרעים קשי-מעטפת ונובטים לאט ובאחוזים נמוכים, והצאצאים אינם זהים לצמח האם. לכן הרבייה הווגטטיבית (ייחורים) היא הדרך היחידה לשמר זן מסוים.
לשתילה בקרקע בחרו מקום בשמש מלאה (לפחות 6–8 שעות) עם קרקע מנוקזת היטב; קרקע כבדה וכבושה מעודדת פקעות קטנות ועיוותים, לכן שווה להוסיף טוף או חול גס ולתחח לעומק. שתלו במרווח 30–40 ס"מ בין שתילים ו-70–90 ס"מ בין שורות. השקו במתינות — פעם ב-3–4 ימים בשיא הקיץ, פעם בשבוע באביב ובסתיו; עודף מים והפרזה בדשן חנקני יגרמו לצמיחת עלווה שופעת על חשבון הפקעות. הפסיקו השקיה כשבועיים לפני הקטיף כדי לרכז סוכרים. הקטיף בישראל מתחיל בסוף אוקטובר, כשהעלווה מתחילה להצהיב, ואפשר להמשיך עד לכפורים הראשונים. חפרו בעדינות במזלג-חפירה במרחק מהצמח כדי לא לפצוע את הפקעות, וצפו ל-1.5–3 ק"ג פקעות מכל צמח.
