השקיה נכונה היא ההבדל בין מלון עסיסי למלון תפל, וכאן טמון עיקר הסוד. משלב הצמיחה הירוקה ועד סיום התפתחות הפרי שמרו על לחות אחידה - בקיץ הישראלי זה כ-25-40 ליטר למ"ר בשבוע, בדרך כלל השקיה כל 2-3 ימים בהתאם לקרקע ולחום. השקיית טפטוף עדיפה בהרבה על המטרה: היא שומרת את העלווה יבשה ומפחיתה דרמטית קמחון ומחלות פטרייתיות אחרות. הכלל הקריטי: בשבוע עד עשרה ימים האחרונים, כשהפרי כבר הגיע לגודלו הסופי והרשת על הקליפה מתחילה להתגבש, הפחיתו את ההשקיה במכוון בערך למחצית. עודף מים בשלב זה מדלל את הסוכרים, פוגע במתיקות ולעיתים גורם לפרי להתבקע. מנגד, יובש קיצוני ולא-סדיר לאורך העונה - השקיה כבדה אחרי בצורת - מייצר פירות קטנים, מעוותים או סדוקים. עקביות חשובה יותר מכמות.
דישון מלווה את המלון בשלושה שלבים ברורים. לפני הזריעה הטמיעו קומפוסט בשל או זבל רקוב היטב (כ-5-10 ליטר למ"ר) - זהו בסיס איטי ומאוזן. בשלב הצמיחה הווגטטיבית, לפני הפריחה, הצמח מגיב יפה לחנקן שמעודד עלווה ומערכת שורשים. ברגע שמופיעים פרחים ופירות זעירים, עברו לדשן עתיר אשלגן (K): האשלגן הוא שאחראי לגודל הפרי, למתיקות ולעמידות הקליפה. דשנו כל 2-3 שבועות בדשן נוזלי מסוג 'דשן עגבניות' (יחס NPK נמוך-בחנקן וגבוה-באשלגן) או בתמיסת אשלגן לפי ההוראות. הימנעו מעודף חנקן בשלב הפרי - הוא מייצר צמח ירוק ושופע עם מעט פירות קטנים ותפלים. חשוב לזכור: למלון פרחים זכריים ונקביים נפרדים על אותו צמח. הפרחים הראשונים שנפתחים הם כמעט תמיד זכריים ולא יניבו פרי - זה תקין. הפרי מתפתח רק מפרח נקבי מואבק (מזוהה לפי הפרי הזעיר שכבר קיים בבסיסו), וההאבקה נעשית בעיקר בידי דבורים.
הקטיף מגיע כ-75-90 יום מהזריעה, בדרך כלל מסוף יוני עד ספטמבר, וסימני ההבשלה תלויים בזן. בקנטלופ הרשתי ובזנים הישראליים הפופולריים כמו 'עין דור' ו'גליה' דמויי-רשת, הפרי מתנתק כמעט מעצמו מהגבעול בלחיצת אגודל קלה ('full slip'), הרשת על הקליפה בולטת ומחוספסת, והצבע בין קווי הרשת נוטה מירוק לצהוב-קרם. ריח מתוק חזק בבסיס הפרי הוא הסימן המובהק ביותר. לעומתם, בזני 'פיאל דה ספו' (קליפה חלקה, מהזנים המסחריים הנפוצים בארץ) ובזני חורף אחרים הגבעול אינו מתנתק לבד וצריך לחתוך אותו בסכין - כאן מסתמכים על מעבר הצבע לצהבהב, על ריכוך קל של קצה הפרי ועל הריח. הניחו קרש, קש או רשת מתחת לפרי המבשיל כדי למנוע מגע עם אדמה לחה וריקבון. שני האויבים העיקריים בישראל הם קמחון (טחב אבקתי) המופיע בחום ולחות, ומזיקים כמו כנימת עלה, אקרית אדומה וזבוב הפירות. אוורור טוב בין הצמחים, השקיה בבסיס בלבד, ותרסיס שמן נים או תכשיר גופרית לפי הוראות התווית מטפלים ברוב הבעיות - ותמיד עדיף להקדים ולרסס לפני שהמחלה מתפשטת.
