כרכום הזעפרן (Crocus sativus) הוא בצל פורח בסתיו הזקוק למצע מנוקז היטב, אוורירי ובעל pH ניטרלי עד בסיסי קל (6.5 עד 7.5). ניקוז לקוי הוא האויב מספר אחד של הכרכום: ריקבון פקעות מופיע במהירות באדמה כבדה ושומרת מים. לכן, בין אם אתם שותלים בגינה או בעציץ, הקפידו על מצע שמאפשר למים לחלחל במהירות מבלי לעמוד.
תערובת מומלצת לכרכום בישראל: 50% טוף גרוס (גרגירים 4 עד 8 מ"מ) + 30% כבול כבוש (או קוקוס) + 20% פרלייט. ניתן להוסיף חופן קומפוסט איכותי (לא זבל טרי) לעידוד חיידקים מועילים. הטוף מספק ניקוז מצוין ומייצב את הפקעת, הכבול/קוקוס שומר על לחות קלה, והפרלייט מונע דחיסות. בעציצים, הוסיפו שכבת חצץ בתחתית (2 עד 3 ס"מ) להבטחת ניקוז עודף.
ממה להימנע: אדמת גינה כבדה (חרסיתית), חול דק מדי (שסותם נקבוביות), וקומפוסט עשיר מדי שגורם לצמיחת עלווה מוגזמת על חשבון הפריחה. גם תערובות עם דשן כימי בשחרור מהיר עלולות לשרוף את הפקעות הרגישות. בישראל, הימנעו משימוש בחמרה או אדמת ורדים, הן כבדות מדי לכרכום.
בגינה, שפרו את הקרקע הקיימת על ידי ערבוב של 30% טוף או חצץ דק עד לעומק 20 ס"מ. אם האדמה חרסיתית, שתלו בערוגה מוגבהת (15 עד 20 ס"מ גובה) כדי להבטיח ניקוז. pH אופטימלי: 6.5 עד 7.5, ניתן לבדוק עם ערכה פשוטה ולהעלות pH עם סיד גננות (כף אחת למ"ר) במידת הצורך. זכרו: ניקוז טוב = כרכום בריא.
%252C_Mosqueira.JPG%3Fwidth%3D1280&w=3840&q=75)
