כדי שגבעולי הכרפס יהיו עסיסיים, פריכים ומלאי טעם, המצע חייב להיות עשיר בחומר אורגני, מנוקז היטב אך שומר על לחות. הכרפס רגיש ליובש ולחנק שורשים גם יחד, ולכן איזון בין ניקוז לאגירת מים הוא המפתח. בישראל, עם האקלים הים-תיכוני והקרקעות הכבדות (חימר) או הגיריות, כדאי להימנע משתילה ישירה באדמת גינה טבעית אלא להכין מצע מורכב.
התערובת המומלצת: 40% אדמת גינה מנופה (או קומפוסט בשל), 30% כבול או סיבי קוקוס (לשמירת לחות), 20% פרלייט או ורמיקוליט (לאוורור), ו-10% טוף גרוס דק (2 עד 4 מ"מ) לניקוז. pH אופטימלי הוא 6.0 עד 7.0, אדמה חומצית מדי תגרום לכלורוזה, ובסיסית מדי תעכב ספיגת ברזל. אפשר להוסיף גם קומפוסט עשיר (5 עד 10% מנפח המצע) להזנה איטית.
בישראל ניתן להשיג תערובות מוכנות במשתלות: תערובת 'שתילה עילית' או 'אדמה אוניברסלית' בתוספת קומפוסט ופרלייט. להימנע מתערובות עם דשן כימי חזק (צריבה) או מחימר כבד (חנק). בגידול בעציצים, הקפידו על ניקוז בתחתית, שכבת חצץ או חרסים דקים. הכרפס רגיש למליחות, לכן הימנעו משימוש בטוף מלוח או קומפוסט לא שטוף.
לסיכום, הכרפס דורש מצע עשיר, לח אך מנוקז, עם pH ניטרלי. השקיעו בהרכב נכון מראש, ותיהנו מקציר שופע של גבעולים ועלים טריים לאורך העונה הקרירה (אוקטובר-אפריל). בדקו ניקוז על ידי השקיה: מים צריכים לחלחל תוך 10 עד 15 שניות, לא לעמוד על פני השטח.
