צרקיס (Cercis siliquastrum) הוא עץ נוי קטן שמשגשג באדמה מנוקזת היטב, אוורירית ובעלת pH בסיסי עד ניטרלי (7.0 עד 8.0). בישראל, הקרקע הטבעית לרוב גירנית ומתאימה, אבל בגינה ביתית חשוב להכין תערובת שתמנע ריבוי מים ותאפשר לשורשים לנשום. הימנע מאדמה כבדה (חרסיתית) שסופגת מים לאט, היא עלולה לגרום לריקבון שורשים ולהצהבת עלים.
הרכב מומלץ למצע: 40% טוף גירי (גודל 4 עד 12 מ"מ) לניקוז ויציבות, 30% קומפוסט איכותי (כמו קומפוסט מחברת "קומפוסט ישראלי" או "ורמיקומפוסט") להזנה איטית, 20% קוקוס (סיבי קוקוס) לשמירת לחות מבוקרת, ו-10% פרלייט לאווריריות. טוף גירי עדיף על טוף בזלתי כי הוא מעלה את ה-pH. אם pH הקרקע נמוך (חומצי), הוסף מעט סיד חקלאי (100 עד 150 גרם למ"ק מצע) והמתן שבועיים לפני השתילה.
בשתילה בעציץ (גיגית או אדנית גדולה), הקפד על ניקוז מושלם: שכבת חצץ גס (5 ס"מ) בתחתית, חורי ניקוז רחבים, ומצע זהה להרכב לעיל. עציץ קרמי לא מזוגג עדיף על פלסטיק, הוא מאפשר התאדות עודפי לחות. צרקיס בעציץ רגיש יותר למליחות, לכן השקה במי גשם או מי ברז שעברו סינון (המתן 24 שעות להפחתת כלור).
מה להימנע: מצע המכיל כבול (מחמיץ את הקרקע), חול ים (מליחות), דשן כימי בשחרור מהיר בשתילה (עלול לשרוף שורשים צעירים), ואדמה גינה לא מעוקרת (עלולה להכיל מזיקים ופטריות). דגש חשוב: צרקיס רגיש לריבוי מים, אם האדמה נשארת רטובה יותר מ-3 ימים אחרי השקיה, שפר את הניקוז על ידי הוספת טוף גס או חצץ דק.
