אם שמתם לב שעלי הצרקיס שלכם הופכים צהובים, אל תיבהלו, זהו סימן נפוץ שניתן לתקן. הצרקיס (Cercis siliquastrum) הוא עץ נוי קטן ועמיד, אבל רגיש לתנאי גידול מסוימים. הגורמים השכיחים ביותר להצהבה הם: השקיית יתר, חוסר מים, מחסור בחנקן, או ניקוז לקוי. כל אחד מהם דורש טיפול שונה, ולכן חשוב לאבחן נכון לפני שפועלים.
הסיבה הנפוצה ביותר בישראל היא השקיית יתר, במיוחד בקרקעות כבדות או באדניות ללא ניקוז. הצרקיס מעדיף קרקע מנוקזת היטב ואינו סובל רטיבות מתמדת. אם העלים מצהיבים ונובלים, והאדמה לחה כל הזמן, כנראה שהשקיתם יותר מדי. הפסיקו מיד את ההשקיה, הניחו לאדמה להתייבש, ובמידת הצורך שפרו את הניקוז על ידי הוספת חול או פרלייט. אם העץ נטוע בעציץ, ודאו שיש חורי ניקוז תחתונים.
גורם שני במעלה הוא חוסר מים, במיוחד בקיץ הישראלי החם. אם העלים מצהיבים במקביל לנשירה או קמילה של קצוות, והאדמה יבשה לעומק, יש להשקות עמוק מיד. השקו פעם בשבוע בקיץ (כ-20 עד 30 ליטר לעץ בוגר) ופעם בשבועיים בחורף. הוסיפו שכבה של 5 עד 7 ס”מ חיפוי אורגני (קליפות עץ, קומפוסט) סביב הגזע כדי לשמור על לחות ולקרר את השורשים. הימנעו מהשקיה על העלים כדי למנוע מחלות פטרייתיות.
גורם שלישי הוא מחסור בחנקן, במיוחד בקרקעות דלות או לאחר מספר שנים ללא דישון. במקרה זה ההצהבה תהיה אחידה, לעיתים מלווה בצמיחה איטית. פתרון: דשן אורגני עשיר בחנקן כמו קומפוסט, זבל עוף מגורען או דשן נוזלי מאוזן (יחס NPK 10 עד 10 עד 10 או 20 עד 10 עד 10). יש לדשן באביב ובתחילת הקיץ (מרץ-יוני) לפי הוראות היצרן. היזהרו מעודף דישון, הוא עלול לשרוף את השורשים. אם הבעיה נמשכת, בדקו את ה-pH של הקרקע: צרקיס מעדיף pH 6.5 עד 7.5. קרקע בסיסית מדי עלולה לגרום לכלורוזיס (חוסר ברזל) שתראה כהצהבה בין העורקים הירוקים.
